חסידות מבוארת - חודש תשרי - ״שיר המעלות ממעמקים״ #5 - הרב יוסף יצחק הבלין

חסידות מבוארת - חודש תשרי - ״שיר המעלות ממעמקים״ #5 - הרב יוסף יצחק הבלין שיעור זה צולל אל תוך המושגים העמוקים של תורת החסידות, ובוחן את המשמעות הרוחנית של "שמע ישראל", את טבע האהבה שהיהודי רוחש לבוראו, וכן את ההבדל היסודי בין הממדים השונים של הרחמים האלוקיים. *1. המימד העל-טבעי של ישראל ו"שמע ישראל"* הרב פותח בניתוח מהותו של השם "ישראל" בהקשר של קריאת "שמע ישראל". במחשבת החסידות, ניתן לקרוא את המילה "ישראל" כ"לי ראש". הדבר מסמל את העובדה שמהות הנשמה היהודית נמצאת ברמה רוחנית גבוהה ביותר, העולה על הטבע ועל גבולות הבריאה. בניגוד לשם "יעקב" (הקשור למילה "עקב", ומייצג את ירידת הנשמה כדי להתלבש במגבלות הגוף הפיזי), "ישראל" מייצג את מימד הנשמה שנשאר מעל ענייני העולם (בחינת סובב כל עלמין). כאשר יהודי קורא "שמע ישראל", הוא נקרא להתבונן במציאות זו: חיותו העמוקה וכוחו אינם תלויים בחוקי הטבע, אלא נובעים ישירות מהעצמות האלוקית. התבוננות זו מאפשרת להבין שהיקום כולו אינו אלא ביטוי של אלוקות, ובכך מאחדת את המציאות החומרית שלנו עם האינסוף. *2. התעוררות של אהבה בלעדית לה' ("ואהבת")* הכרה עמוקה זו מובילה באופן טבעי לציווי שבא לאחר מכן: "ואהבת את ה' אלוקיך". הרב מסביר שכאשר אדם מבין באופן פנימי שכל כוחו, חייו ועצם קיום העולם אינם אלא אלוקות, הוא מגיע למצב שהוא אוהב רק את ה'. התאוות החומריות, הסחות הדעת וההבלים של עולם זה מאבדים מיד מקסמם. כדי להמחיש מושג זה, הרב משתמש בדימוי של אדם המשתתף בחתונה: השמחה באירוע היא כה מרכזית ועוצמתית, עד שכל שאר הדאגות, הטרדות הקטנות או הכעסים נעלמים לחלוטין מתודעתו. באותו אופן, כאשר היהודי מודע לחלוטין לכך שה' הוא המציאות האמיתית היחידה, כל רצון אחר מתבטל, ומפנה את מקומו לאהבה בלעדית ומוחלטת לבוראו. *3. הקשר הנצחי: ההבדל בין בן גשמי לנשמה היהודית* השיעור עוסק לאחר מכן בטבע הקשר בין היהודי לה', תוך השוואתו לקשר שבין אב לבנו הגשמי. אף על פי שילד נוצר מעצמותו של אביו, הוא גדל והופך לישות נפרדת ועצמאית. ישנם בנים המסוגלים למסור את נפשם עבור הוריהם, בעוד שאחרים לא, שכן ההיגיון האנושי והטבע מחייבים לעיתים לתת עדיפות להישרדות האישית (על פי הכלל "חייך קודמים"). עם זאת, הקשר בין הנשמה היהודית לה' הוא בעל אופי שונה לחלוטין. הנשמה אינה ניתקת לעולם ממקורה. זרימת החיות האלוקית היא תמידית ונצחית. זהו קשר קיומי בלתי פוסק, הגורם לכך שהנשמה לעולם אינה הופכת לישות "עצמאית" ונפרדת באמת מה', מה שמאפשר רמה של התקשרות ומסירות מוחלטת. *4. "אב הרחמן" מול "אב הרחמים": רחמים שמעבר להיגיון* בחלקה האחרון של השיעור, הרב מאיר הבחנה דקה ומרתקת בין שני תארים אלוקיים הקשורים לרחמים: אב הרחמן ו-אב הרחמים. אב הרחמן מתייחס לפעולה המעשית של עשיית רחמים בפועל. צורה זו של רחמים, כשהיא באה לידי ביטוי, עשויה להיות כפופה למידה והגבלה מסוימת המוכתבת על ידי השכל. לדוגמה, ההיגיון האנושי קובע שאם אדם פוגע בך, תוכל לסלוח לו פעם או פעמיים. אך אם החטא חוזר על עצמו שוב ושוב, השכל יחייב להפסיק לסלוח. אב הרחמים, לעומת זאת, מתייחס למקור המוחלט של הרחמים. במקור עצמו אין גבול, אין הגבלה ואין חישוב רציונלי או מדידה. זהו חסד אינסופי ובלתי נדלה. בדיוק מסיבה זו אנו מתפללים לה' תוך שימוש בתואר אב הרחמים ומסיימים ב"חנון המרבה לסלוח". אנו מבקשים ממנו שיסלח לנו לא על פי שורת ההיגיון והשכל (שהיו מגבילים את הרחמים לנוכח חטאינו), אלא על ידי שאיבה ישירה מאותו מקור רחמים אינסופי. זהו הדבר המאפשר לה' לסלוח באופן בלתי מוגבל ולקבל תמיד את התשובה.