חסידות מבוארת - חודש תשרי - ״שיר המעלות ממעמקים״ #2 - הרב יוסף יצחק הבלין

חסידות מבוארת - חודש תשרי - ״שיר המעלות ממעמקים״ #2 - הרב יוסף יצחק הבלין **מבוא: מהות נשמת ישראל - השכל מול עצם הנשמה** השיעור פותח בחזרה על הנקודה שהוצגה בחלק הקודם: טעות היא לחשוב שמעלת עם ישראל נעוצה בכך שהם "עם חכם ונבון" (אינטלקטואלים המשיגים השגות רוחניות). האמת היא שמעלתם העיקרית היא ה"נשמה", שהיא "חלק אלוה ממעל ממש" – למעלה לגמרי מגדר השכל. עם זאת, התואר "עם חכם ונבון" אינו שגוי. בנשמה יש למעשה שתי מדרגות, המרומזות בשני שמותיו של יעקב אבינו: 1. **יעקב:** מסמל את מעלת השכל, ההשגה וההבנה (שכל הנשמה). 2. **ישראל:** מסמל את מהות הנשמה העצמית – "חלק אלוה ממעל ממש". כדי להבין לעומק את שתי המדרגות הללו בנשמה (יעקב וישראל), יש להקדים ולהבין תחילה שתי בחינות ודרגות מקבילות באור האלוקי שמחיה את העולמות: אור ה"סובב כל עלמין" ואור ה"ממלא כל עלמין". **חלק ראשון: "השמים כסאי והארץ הדום רגלי" – הקושיה והסתירה** הנביא אומר בשם ה': "השמים כסאי והארץ הדום רגלי". יש כאן הבדל ברור בין השמים לארץ: * **השמים (עולמות עליונים):** נמשלים ל"כיסא", מקום שבו יושב המלך בשלמותו ויש בו התגלות אלוקית רבה. המלאכים נמצאים שם באימה וביראה תמידית ללא מחשבות זרות. * **הארץ (העולם הגשמי):** נמשלת ל"הדום" (שרפרף המונח תחת הרגליים) – התגלות פחותה ונמוכה בהרבה, שבה האור מוסתר. לכאורה, הבדל זה סותר יסוד מרכזי באמונה – הפסוק "אני ה' לא שניתי". כיצד ייתכן שיש שינויים, הבדלים והיררכיות בהתגלות של הקב"ה, אם הוא אינו משתנה לעולם? **חלק שני: ההבדל בין "סובב כל עלמין" ל"ממלא כל עלמין"** כדי ליישב את הסתירה, תורת החסידות מבחינה בין שני סוגים של הארה אלוקית: 1. **ממלא כל עלמין (האור הפנימי):** זהו אור מצומצם המותאם במיוחד למידותיו ולתכונותיו של כל נברא. האור הזה מתלבש בתוך הנבראים כדי להחיותם, ממש כפי שהנפש מחיה את הגוף. הנפש לא רק "נמצאת" בגוף, אלא מתלבשת בכל איבר לפי תכונתו (בשכל היא מעניקה כוח הבנה, בעין כוח ראייה וכו'). כך גם ה"ממלא" פועל שינויים בהתאם לכלי (לעולם) שהוא נמצא בו. מכיוון שהוא מתלבש לפי כלים, נוצרים בו שינויים, גבולות וחלוקות (ולכן יש הבדל בין השמים לארץ). האור הזה מתקשר לפסוק "השמים כסאי והארץ הדום רגלי". 2. **סובב כל עלמין (האור המקיף):** זהו אור אינסופי ועצום שלא הצטמצם ואינו מותאם לכלים של הנבראים, ולכן הוא לא "מתלבש" בתוכם באופן שמושג להם, אלא נמצא ו"סובב" עליהם. למרות שהוא נמצא בכל מקום ("לית אתר פנוי מיניה" - אין מקום פנוי ממנו), הנבראים לא מסוגלים לקלוט אותו. הרב מביא משל: רב שאומר לתלמידיו סברה עמוקה שהם לא מסוגלים להבין כעת. המילים נאמרו, אך ההבנה "מקיפה" אותם וטרם נכנסה לפנימיותם. מכיוון שאור זה אינו מתלבש בכלים המוגבלים, **אין בו שום שינוי**. הוא נמצא בעולמות העליונים ובעולמות התחתונים באותו אופן בדיוק. הוא נקרא "עיגול" (מקיף) כי בעיגול אין התחלה ואין סוף, אין עליון ואין תחתון. בו קיים היסוד של "היה הווה ויהיה ברגע אחד" (למעלה מהזמן ולמעלה מהמקום). אור זה הוא המשמעות של הפסוק "אני ה' לא שניתי" – מצד מהות האלוקות והאור הסובב, לא חל שום שינוי מהותי מהברואים. **סיכום:** הסתירה לכאורה נפתרת: הפסוק "אני ה' לא שניתי" מדבר על אור ה**סובב כל עלמין**, שהוא אינסופי, חובק כול, ולמעלה מגדרים של זמן, מקום או שינוי. לעומת זאת, הפסוק "השמים כסאי והארץ הדום רגלי" (המתאר היררכיה ושינויים) מדבר על אור ה**ממלא כל עלמין**, האור שמצמצם את עצמו ומתלבש בכל נברא (בעשרה מאמרות) כדי להחיות אותו בהתאם למדרגתו (משמים עליונים ועד ארץ תחתונה).