מאמר וחזקת והיית לאיש תשכ"ח 2# - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר וחזקת והיית לאיש תשכ"ח 2# - הרב יעקב גולדשמיד ביאור בעניין "ואתה מחיה את כולם" – חיבור אור הבלי-גבול עם העולמות (המשך המאמר, אות ג') בשיעור זה נעמיק בהמשך המאמר (עמוד קה, אות ג'), ונבחן כיצד אור הקו ממשיך את גילוי אור אין סוף שלפני הצמצום בתוך העולמות. נעיין בפרדוקס של בקיעת הצמצום, ובשלושת הביטויים של העצמות הרמוזים בפסוק "אתה הוא ה' לבדך". תקציר השיעור ממשיך את הביאור בשלוש הדרגות שבפסוק הנאמר בתפילה בכל בוקר: "אתה הוא ה' לבדך" – אור אין סוף שלפני הצמצום; "אתה עשית את השמים" – הצמצום המהווה את העולמות; "ואתה מחיה את כולם" – ירידת האור שלפני הצמצום להאיר בגילוי בתוך העולמות. הרבי מבאר (על יסוד ביאור הרבי הרש"ב) שבאור שלפני הצמצום שני עניינים: אור הבלי-גבול, שלגביו הצמצום אינו מסתיר כלל אלא הוא נתעלם ונכלל במקורו ביחס לנבראים; ואור השייך לעולמות, שבו פעל הצמצום. החידוש ב"ואתה מחיה את כולם" הוא שהקו בוקע את חושך הצמצום ומחבר את אור הבלי-גבול עם העולמות – דבר שהוא לכאורה חיבור שני הפכים, גילוי וצמצום. חיבור זה אפשרי רק מצד "תפארת הנעלם" – דרגה שלמעלה משני האורות – ובעומק יותר: מצד פשיטות העצמות, שאינה מוגדרת בשום גדר, ולכן ביכולתה לחבר הפכים. הנקודה המרכזית אור הבלי-גבול, מצד עצמו, אין הצמצום תופס בו מקום כלל – כמשל השמש שהווילון אינו נוגע בה עצמה אלא רק ביחס למקבלים – ולכן התעלמותו היא רק ביחס לנבראים, שנסתלק ונכלל במקורו. ומעתה, כאשר נאמר "ואתה מחיה את כולם" – שאור זה עצמו יורד ומאיר בגילוי בעולמות – הרי זה חיבור שני הפכים ממש, שכן אור עניינו גילוי וצמצום עניינו העלם, והם הפכים בתכלית. על כרחך צריך לומר שמתגלה בו דרגה נעלית משניהם – "תפארת הנעלם", שכוחה לחבר הפכים, ובשורשה: פשיטות העצמות, שמצד היותה מושללת מכל גדר, בכוחה לחבר גילוי והעלם כאחד. ונמצא ששלוש הדרגות שבפסוק הן שלושה ביטויים בגילוי העצמות עצמה – הבלי-גבול, כוח הגבול והיכולת שלא להאיר, ופשיטות העצמות המחברת שניהם. עיקרי השיעור חזרה על שלוש הדרגות: "אתה הוא ה' לבדך" – אור אין סוף שלפני הצמצום, שם העולמות בטלים במציאות; "אתה עשית את השמים" – אור הקו המצומצם המהווה את העולמות; "ואתה מחיה את כולם" – המשכת האור שלפני הצמצום בתוך העולמות עצמם. שני עניינים באור שלפני הצמצום: אור הבלי-גבול שאינו שייך לעולמות – בו לא פעל הצמצום אלא התעלמות במקורו ביחס לנבראים בלבד; ואור השייך לעולמות – בו פעל הצמצום בפועל. וכמבואר בכמה מקומות שלגבי אור הבלי-גבול אין הצמצום מסתיר. משל השמש והווילון: הווילון אינו פועל שינוי בשמש עצמה, אלא רק ביחס לחדר ולמקבלים; כך הצמצום אינו נוגע לאור הבלי-גבול מצידו, אלא רק שאינו מורגש אצל הנבראים. הפרדוקס ופתרונו – "הקו בוקע חושך הצמצום": בקיעה היא מלשון פריצת מחסום, וחיבור גילוי (אור) עם העלם (צמצום) הוא חיבור הפכים. הדבר אפשרי רק מפני ששורש הקו הוא מ"תפארת הנעלם" – ובדוגמת מידת התפארת (רחמים) המחברת חסד וגבורה, וכעניין "עושה שלום במרומיו" בין שרי המים והאש – דרגה נעלית משני הקווים המגלה ששניהם ביטויי אלוקות. שלושה ביטויים בגילוי העצמות: תיבת "אתה" החוזרת בשלושתן מורה על העצמות – סיפור הצמח צדק בילדותו עם אדמו"ר הזקן ("זה סבא!"). הבלי-גבול שבעצמות ("לבדך"), כוח הגבול והיכולת שלא להאיר ("עשית את השמים" – כי עשיית יש אפשרית רק בעצמות שמציאת היש ממנו), ופשיטות העצמות המחברת את שני ההפכים ("מחיה את כולם") – שיתבאר בהמשך בעז"ה.