לקוטי תורה, פרשת כי תבוא #2 - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה, פרשת כי תבוא #2 - הרב יצחק מאיר וייס הנקודה המרכזית במאמר היא שהגילוי האלוקי העמוק והנעלה ביותר – "הרצון העליון" – בא לידי ביטוי דווקא ברבדים הנמוכים, החיצוניים והמעשיים ביותר של המציאות. הרב מסביר זאת דרך שלושה רבדים (נפש, עולם, ושנה): 1. בנפש/בתורה (תורה שבעל פה לעומת תורה שבכתב): בעוד שתורה שבכתב מתאפיינת ברוממות, דבקות וקדושה שמעל המציאות הטבעית, תורה שבעל פה יורדת לפרטי הפרטים של חיי היום-יום ומתעסקת בענייני העולם התחתון. כשלומדים תורה שבכתב יודעים שיש רצון אלוקי, אך לא תמיד יודעים מהו בדיוק. דווקא דרך תורה שבעל פה, כשהשכל האלוקי יורד לפרטים ההלכתיים המעשיים, מתגלה במלואו הרצון האלוקי המדויק. ירידה זו אל הפרטים מביאה איתה "בינה יתירה". 2. בעולם/במקום (ארץ ישראל): הכניסה של עם ישראל לארץ ישראל מסמלת ירידה אל העשייה והחומר, בניגוד לחיים הרוחניים במדבר שבהם אכלו את המן (לחם מן השמיים) והיו מנותקים מהתעסקות בעולם. ארץ ישראל מייצגת את ספירת ה"מלכות" – העבודה להמשיך ולהוריד את הקדושה והאלוקות אל תוך העולם החומרי, שהוא לכאורה זר ונפרד מאלוקות. על עניין זה נכרתת ברית חדשה בעת הכניסה לארץ, שכן ארץ ישראל מגשימה את המטרה של הבאת האלוקות לתוך המציאות הפרטנית והמעשית, בדומה לתורה שבעל פה. 3. בשנה/בזמן (ראש השנה): ראש השנה הוא המקבילה בזמן לארץ ישראל ולתורה שבעל פה. בראש השנה אנו עוסקים ב"קבלת עול מלכות שמיים". המהות של המלכות אינה להעלים את מציאותו של העם, אלא שהעם – דווקא מתוך היותו נפרד, חיצון ורחוק – יתבטל כלפי המלך ויקבל על עצמו את עולו. העבודה בראש השנה מתאפיינת ב"יראה" שלכאורה נראית כדרגה נמוכה יותר מאהבה, אך היא למעשה משמשת כ"שער לה'" ששורשו במקום הכי גבוה ("יראה עילאה"). היראה וההתבטלות המוחלטת מאפשרות להמשיך את הרצון האלוקי גם לרבדים החיצוניים והמעשיים ביותר של הנפש והעולם. לקראת סוף השיעור, הרב מדמה זאת גם לכוח הדיבור (המקושר גם הוא לספירת המלכות). כפי שהדיבור, שהוא כוח חיצוני לכאורה, גורם לאדם להרחיב ולהעמיק את הבנתו השכלית ולגלות רובד חדש שלא היה במחשבה לבדה, כך גם הירידה אל הפרטים (תורה שבעל פה), ההתעסקות בעולם (ארץ ישראל) וקבלת המלכות הפשוטה (ראש השנה) – חושפות ומוציאות מן הכוח אל הפועל את הרצון העליון והעמוק ביותר של הבורא.