מאמר [ב׳] "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" תשל״ה #1 - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר [ב׳] "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" תשל״ה #1 - הרב יעקב גולדשמיד המאמר ממשיך את קודמו. בפירוש הראשון, ציון היא בחינת פנימיות הלב ועצם הנשמה, שאינה נתפסת ואינה מתטמאת לעולם ואינה צריכה אלא פדיה בלבד — על ידי משפט, הוא התורה; ואילו "שביה" הם כוחות הנשמה המתלבשים בגוף, שגלו למטה וצריכים תיקון על ידי צדקה, היינו המצוות. לפי זה התורה נעלית מן המצוות. ואילו הצמח צדק מביא פירוש הפוך: "ציון" קאי על הצדיקים (ציון בגימטריא יוסף, בחינת צדיק עליון), ועבודתם הרגילה נעשית על ידי תורה; ואילו "ושביה בצדקה" עניינו להשיב את הצדיקים בתשובה — מדרגה שאין לה ערוך כלל לראשונה, ונעשית דווקא על ידי צדקה ועל ידי משיח. הרבי מסמיך לכך את דברי ליקוטי תורה וספר הליקוטים לאריז"ל, שאף שם המשפט אינו אלא מפריד את החיצונים ממקומם, ואילו העלאתם והשבתם למקומם היא בצדקה דווקא. לבסוף מחבר הרבי את שני הפירושים, ומבאר את עליית המעשה על התלמוד לעתיד לבוא. הנקודה המרכזית אין כאן שני פירושים חלוקים, אלא שני שלבים בסדר העבודה, שהם על דרך חותם המתהפך — מה שבולט כאן שוקע שם. בסדר ההשתלשלות מלמעלה למטה התורה נעלית, שכן עניינה שאינה משתנה בירידתה לעולם; אך בעליית העבודה מלמטה למעלה, הצדקה והמעשה מגיעים למקום שאין התלמוד מגיע אליו, שהוא בחינת יחידה שבנשמה, שאינה בערך לנפש רוח נשמה חיה. ולפיכך "להשיב צדיקים בתשובה" נעשה דווקא על ידי משיח, שנשמתו יחידה כללית של ישראל. עיקרי השיעור פירוש ראשון — ציון היא פנימיות הלב שאינה נעשית איש ובוש חלילה וצריכה פדיה גרידא, ומשפט הוא התורה כתרגומו (הלכות); ושביה הם הכוחות הגלויים המתלבשים בגוף, ותיקונם בצדקה שהיא המצוות. פירוש הצמח צדק — ציון בגימטריא יוסף, בחינת צדיק עליון; "ושביה בצדקה" — לעשות את הצדיקים בתשובה, שהוא עילוי באין ערוך, ונעשה על ידי צדקה ועל ידי משיח דווקא. מעלת היחידה — לפי כתבי האריז"ל, אף גדולי ישראל עד משיח לא זכו אלא לנפש רוח נשמה, ואדם הראשון לחיה; משיח דווקא זכה ליחידה. וזה ההפרש שבין "יחיד" ל"אחד" ול"ראשון": ראשון מכריח שני, ואחד צריך שלילת שני, ואילו יחיד — אין זולתו כלל. מקור מן האריז"ל — ציון היא הנקודה היסודית שבנוקבא; המשפט מפריד את החיצונים מן המקום, אך אין בכוחו להעלותם, ואילו הצדקה משיבתו למקומו הראשון. ובפשטות: משפט הוא כשורת הדין, וצדקה לפנים משורת הדין (קו ישר לעומת עיגול). חיבור הפירושים ושייכות שבת חזון — תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, ולעתיד לבוא מעשה גדול; תלמוד בדוגמת הצומח, ומעשה בדוגמת הדומם שאין בו שינוי. מכאן מעלת בית המקדש על המשכן ("ויגש אליו יהודה" — יהודה, ביטול ומעשה, מתעלה על יוסף), וכדברי ר' הלל מפאריטש שבשבת חזון מראים לכל אחד את המקדש שלו. ועל דרך זה שאול (טעם ודעת, תלמוד) לעומת דוד (מעשה, "הנה שמוע מזבח טוב").