לקוטי תורה "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי", פר' פיחס, #1 - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי", פר' פיחס, #1 - הרב יצחק מאיר וייס מאמר: "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי" – מחשבה, דיבור ומעשה בעבודת הקורבנות, ובחירת האדם בין עולם הזה לעולם הבא בשיעור זה נעיין בפתיחת המאמר על "צו את בני ישראל ואמרת אליהם", ונבחן את היחס שבין מחשבה, דיבור ומעשה בעבודת הקורבנות, ומשם נעבור לביאור עומק עניין הבחירה והתשובה כפי שהם נמשכים מהמושג "עולם המעשה". תקציר המאמר פותח בשאלה מדוע נכפלת הלשון "ואמרת אליהם" פעמיים ביחס לעניין הקורבנות, ומבאר כי הדבר מבטא חלוקה בין שלושת הלבושים – מחשבה, דיבור ומעשה – שבהם מתקיימת כל מצווה, ובפרט מצוות הקורבן. מכאן עובר המאמר לבירור משמעות ה"ריח ניחוח" שנאמר דווקא בקורבנות, ולביאור הביטוי "תורת היה לעולה" כמבטא את כוח הבחירה והתשובה המיוחד דווקא לעולם העשייה, שבו יש לאדם יכולת לצאת מהדרגה שבה הוא נמצא ולהתחבר לדרגה עליונה ממנה. בהמשך מבואר ההבדל בין עולם הזה ל"עלמא דאתכסיא" (העולם הבא), שבו כל דרגה עומדת בפני עצמה ואין אפשרות לדילוג מדרגה לדרגה, שכן האור האלוקי המאיר בכל עולם ועולם מתאים דווקא לדרגתו. הנקודה המרכזית עיקרו של המאמר הוא ביאור הכוח המיוחד שניתן לנשמה בירידתה לעולם העשייה – הכוח לבחור בטוב ולשוב בתשובה, אף כאשר הדבר אינו לפי ערך דרגתה. כוח זה אינו מתבטא ביכולת עצמאית גרידא, אלא ביכולת להתחבר ולהידבק בדרגה שאינה שלה כלל, חידוש שאינו שייך בעולם הבא, שבו כל מדרגה – בין דקדושה ובין דקליפה וסטרא אחרא – עומדת בפני עצמה בביטול מוחלט, ואין שם אפשרות "לדלג" ממקום למקום. מתוך כך מובן גם מדוע עניין ה"הסירו" (הסרת בגדי הנפש) בעולם הבא תלוי בכוח אחר ולא ביכולתה העצמית של הנפש, בניגוד לעולם הזה שבו שייכת התשובה מצד עצם הנברא. עיקרי השיעור ביאור הכפילות "צו את בני ישראל ואמרת אליהם" / "ואמרת אליהם" כמבטאת את החלוקה בין מחשבה-דיבור (וידוי שבלב, לימוד עניין הקורבנות) לבין מעשה הקורבן בפועל, כאשר חלק המעשה דווקא תלוי בבית המקדש. בירור משמעות "ריח ניחוח – נחת רוח שאמרתי ונעשה רצוני", ושאלת המאמר מדוע נאמר עניין זה דווקא בקורבנות ולא בכל מצוה. פירוש המושג "עולם המעשה" (לפי הביטוי "אויל ממיסה") כמקום שבו ניתנה לאדם הבחירה ("ביד האדם לבחור בטוב") וכן יכולת התשובה ("ולא נידח... אפילו אם כבר נדח") – שני מדרגות בחידוש אחד: היכולת להתחבר לדרגה שאינה שלו. הבחנה בין עולם הזה, שבו האדם יכול לדלג מדרגתו ולהתחבר לדרגה עליונה ממנו, לבין עולם הבא (עלמא דאתכסיא) שבו "מאיר סובב כל עלמין" באופן שכל דרגה – נשמות, מלאכים ואף קליפות – עומדת בביטול מוחלט בפני עצמה, ואין שם בחירה ולא תנועה בין הדרגות. ביאור עניין "הסירו הבגדים הצואים" כמתאר כי בעולם הבא אין לנפש מצד עצמה כוח להסיר את לבושי המחשבה-דיבור-מעשה שנתלבשה בהם בעולם הזה, אלא רק "מישהו אחר" יכול להסיר זאת ממנה, ודיון קצר בתפקיד הגיהינום כפעולת זיכוך בתוך מסגרת זו.