לקוטי תורה, פרשת כי תצא ״כי תצא למלחמה (א)״ #5 - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה, פרשת כי תצא ״כי תצא למלחמה (א)״ #5 - הרב יצחק מאיר וייס התפילה כמלחמה ועבודת הקורבנות: השיעור פותח בחזרה על המושג שהתפילה היא עבודת העלאת ה"אש" של הנפש הבהמית לקדושה, בדומה לעבודת הקורבנות במקדש (שם האש של הבהמה נכללה באש יורדת מהשמיים). כשהיהודי יוצא "למלחמה" בנפשו הבהמית, התפילה (המדומה בקשת וחרב) היא כלי הנשק שלו. כדי לנצח, עליו להתבונן ב"על אויביך" – לחשוף את השורש העליון והאלוקי של אותן תאוות, שהוא מצד עצמו טהור (כפי שהמלאכים בטלים לאלוקות). הצורך בסיוע אלוקי מלמעלה ("עוזרו"): החידוש בחלק זה (מתוך אות ד' במאמר) הוא שההתבוננות בשורש הנפש הבהמית, כשלעצמה, אינה מספיקה כדי לחולל מהפך. הנפש הבהמית ירדה כל כך נמוך אל החומריות עד ש"טבע מידותיה" השתנה לחלוטין. לכן, כדי לבצע "אתהפכא" (היפוך הנפש לקדושה), האדם זקוק לסיוע ולגילוי עליון מלמעלה – עזר מה'. תורה ומצוות ("אדם שעל הכיסא"): הסיוע האלוקי העליון הזה נמשך על ידי לימוד התורה וקיום המצוות. דרגה זו מכונה "האדם שעל הכיסא", והיא נעלית הרבה יותר מדרגת ה"כיסא" (שהיא דרגת המלאכים והנבראים). לימוד התורה ומצוותיה מהווים את הגילוי הטהור והמוחלט של חכמת ה' ורצונו, שבו העולם אינו תופס מקום כלל. הכוח העצום הזה הוא שמאפשר ליהודי להפוך את מידותיו הטבעיות ל"מידותיו של הקדוש ברוך הוא". תורה מול מצוות ("נעוץ תחילתן בסופן"): המאמר עורך הבחנה בין כוח התורה לכוח המצוות: תורה ("נעוץ תחילתן בסופן"): מייצגת את גילוי המלך, רצון וחכמת ה' שמאירים מלמעלה למטה, באופן טהור ומוחלט שמעורר באדם "רצוא" – התשוקה להידבק בה' ולצאת מגבולי העולם. התורה מקבילה למילה "הוי'ה" ולביטוי ש"אורייתא וקוב"ה כולא חד". מצוות ("נעוץ סופן בתחילתן"): מייצגות את עבודת ה"עבד" ואת האיברים בגוף ("רמ"ח איברים דמלכא"). במצוות יש התעסקות בחומר (הסוף, התחתון), אך החידוש הוא שהחומר מזדכך ומתבטל באופן מוחלט עד שהוא הופך לכלי לגילוי אלוקות. זה מעורר באדם "שוב" – הכוח להוריד את הקדושה ולהמשיך אותה אל תוך העולם כדי לעשות לו יתברך דירה בתחתונים.