לקוטי תורה, פרשת כי תצא ״כי תצא למלחמה (א)״ #6 - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה, פרשת כי תצא ״כי תצא למלחמה (א)״ #6 - הרב יצחק מאיר וייס עבודת התפילה כהקרבת קורבן: השיעור פותח בחזרה על עיקרון מרכזי מהשיעורים הקודמים: עבודת התפילה של היהודי מקבילה להקרבת הקורבנות בבית המקדש. כשם שעל המזבח האש הגשמית של הבהמה נכללה והתבטלה באש הרוחנית שירדה מלמעלה (בצורת אריה), כך בתפילה – האדם לוקח את "האש" (ההתלהבות והתשוקות) של נפשו הבהמית, ומבטל אותה באש הקדושה והרוחנית באמצעות התבוננות מעמיקה באלוקות (במיוחד בביטול של המלאכים אל ה'). הכוח המניע - ה"אדם שעל הכיסא": כדי שההתבוננות במלאכים ("הכיסא" של ה') אכן תצליח להשפיע ולזכך את הנפש הבהמית העקשנית, נדרש כוח עליון יותר. כוח זה מגיע מהדרגה הנקראת "אדם שעל הכיסא" – שמייצגת חכמה עליונה ואלוקות שהיא מעבר להשגת הנבראים. האדם ממשיך את הכוח העליון הזה על ידי לימוד תורה וקיום מצוות ("אדם" בגימטריה מ"ה, הרומז לחכמה, שלמעלה ממידות העולם). תפילת שמונה עשרה והחזרת הניצוצות: לאחר שהאדם מגיע לשיא הביטול בתפילה (בקריאת שמע ולאחריה בתפילת שמונה עשרה), מתעוררת בו הכרה פנימית עמוקה ("והשיבו אל לבו"). מתוך אותה רוממות, הוא מבין שנותרו בו כוחות וניצוצות שקעו בחושך או שנפלו ב"שבירה" כתוצאה מעוונות או התעסקות יתרה בחומריות, והוא חש צורך עז לשוב בתשובה שלמה כדי לתקנם. זהו ההסבר הפנימי לכך שדווקא בתפילת עמידה הגבוהה אנו מבקשים "סלח לנו" ו"השיבנו". "ריח ניחוח" והמשכת שפע חדש: לאחר פעולת הבירור והתשובה נוצרת "תנועה הפוכה" – מלמעלה למטה. כשם שהקרבת קורבן מעלה ריח ניחוח המעורר נחת רוח ותענוג אצל הבורא, כך העבודה הפנימית של היהודי בתפילה ובתשובה מעוררת תענוג עליון. כתוצאה מ"נחת" זה, נמשכים שפע ואור אלוקי חדש למטה אל תוך העולם. "אדם כי יקריב מכם": השיעור מסתיים בפירוש חסידי לפסוק "אדם כי יקריב מכם קורבן": המילה "אדם" מתייחסת לכוח התורה והמצוות. כלומר, רק כאשר האדם מחובר לכוח האלוקי העליון של התורה ("אדם"), יש לו את היכולת האמיתית לקחת את הנפש הבהמית שלו ("מן הבהמה") להקריב אותה, ולברר את החומריות שבה עד שתהפוך לקדושה.