לקוטי תורה, פרשת כי תצא ״כי תצא למלחמה (א)״ #2 - הרב יצחק מאיר וייס

זה באי של אמלילו אי שלמילו זה הגילוי הזה של ששעת התפילה הוא בעצם מתלהב בריש פי אש העבודה הזאת היא בעצם פעולה על הנפש הבאמס כי הנפש הבאמס עליה נאמר יום יוצור. זאת אומרת, הנפש הבאמיס מלכתחילה נבראה באיזשהו מסגרת של זמן. אתה מודד אותה לפי זמן, כל יום מבטא איזשהו עוד כוח ונפש הבמסע עליה להזדכך ולהתברר. ולכן בכל יום יש מלחמה ובכל יום יש אתדס התפילה. ובכל יום צריך לקחת איזשהו עניין בנפש הבמס ועל ידי התפילה לעלות אותו להשם. בניגוד לנפש הלכיס ש לכתחילה משהו שהיא לא תחת הזמן. מלכתחילה היא דבוקה באינסוף ובאין סוף לא שייך לומר עניין של זמן. זה מה שלמדנו באות א' באות בוא הולך להיכנס עמוק יותר איך בדיוק עובד הדבר הזה שבתפילה יהודי מעורר אשר השם וזה לוקח את הנפשבמיס. לכאורה בתפילה יכול להיות גם שזה לוקח את

הנפש שלקיס. אבל מזה שהזויר אומר שש"ס לאישו שס כרובו שזמן התפילה זה עבודה על נפש הבאמס איך בדיוק זה עובד על הנפש הבאמיס? ונקודת הדברים יהיה שהפעולה לנפש הבאמ צריכה התייחסות מיוחדת לעורר אבס השם בנפש ליקס זה אפשר אולי בעוד אופנים לעורר את האבס השם בנפש הבאמס צריך להתבונן יהודי צריך לעורר את האבס השם ממקום כזה שמדבר לנפש הבאמס זאת אומרת היהודי צריך להתעמק להתבונן שג להסתכל על זה שהשורש של הנפש הבאה משורשו במלוכים וככל שהוא התבונן יותר בביטול של המלוכים אז זה יפעל גם על הנפשבס זה אותים והנה כדי שתירד ותימושך איש שלמלו מצוה מנועדת על דרך כמו שאמר קודם שאבודס התפילה זה כמו אבודס הקורבונס אבודס הקורבונס היה אש שהיה יורד מלמעלה זה היה אריה דאכל קורבונן כן היה יורד המשכה מפני אריה לאכול את הקורבנות את

הבהמה על דרך זה בבסיס התפילה נמשך גילו אלוקי על האדם לעורר אבס השם בנפשו הבאמית אבל כמו בביסמקדוש יש מצווה על הקיינים להביא אי שמנוד כן ואורכו הקינים אז ממילא על דרך זה גם בבס השם יש לכל יהודי את המצווה את המשימה בזמן התפילה להביא איש מנועדיות מה הכוונה להביא מנועדות אז הוא אומר על ידי סודלת יינו על ידי הסבוננוס במקור חוץ בו בשורש ש במרכוב עליון שממנו נלקח הכוח המיסה ושבנף שבא מסכנה זאת אומרת ההתבוננות להביא מן העדיו היא בזה שהוא מתבונן במקורר חוץ בו ושורשו של מי של הנפש הבאמיס על ידי זה שהוא התבונן במקור של הנפש הבאמיס איפה במרכוב אליוינו על ידי זה יפעל על הנפש הבאמיס עצמה אולי הוא יגיד בזה עוד כמה מילים למה צריך את זה אבל במאמורים אחרים חס יש אולי קצת יותר אריכות למה זה חייב לעבוד דווקא ככה

שהנפש באמיס כדי שבאמת יצליחו לפעול בה אז אתה מדבר עליה כפי שהיא בשרה זה נקרא שהיא אתה מגלה בעצם את המהות האמיתית שלה לנו זה נשמע קצת רחוק אנחנו לא כל כך מרגישים איך בדיוק הנפשבמיס השורש שלה המלוכים העליונים אבל היות ואנחנו כבר ראינו באות א' של המיימר שהנפש באמס נמשכת בריבוי שתהלשלוס משמור יופני היא נמשכת באמצעות זה שהאיר האלוקי יורד ומשתלשל במלוכים שהמלוכים נקראים פני פני שוער, פני נשר, פני אריה. אז הנפש של הבהמות, הנפש הבאמס שלנו גם כן נמשכת מפני אריה, פני נשר, פני שוער. ולכן ההתבוננות במלוכים היא זו שתביא את ה את ה את הגילוי האלוקי וגילוי השורש בנפש הבת. מה זה? זה גם טבע שלה במקום. >> זה גם אה >> זה גם טבע שלה במקום, >> נכון? זה לגלות לגלות בעצם את הטבע שלה כפי שהוא במקור. כן. >> מה הוא? מה הוא צריך מה הוא מתבונן

במלוכים מתבונן שמה אז הוא אומר להתבונן איך שאין בתילים בבחינת סמר כובה וכיסא קדמוסוד שעל הכיסא וזוים וחולים מחיל לכיסא כן הם הם הם יראים זה זים וחולים מחכיסא ביטוי שמובא הרבה בלקודת בשורשו בפיוט שאומרים נראה לי בראש השונה לנוסח אשכנס אז וזים וכולי מכל הכיסא הנפש הבא המלוכים נמצאים בעירה גדולה מהגילוי שמגיע מהכיס ומסלהבים ומסלטים ולהבס ושלבס רשפי אש להיבוטל ולהיקולל ביר השם השאיפה השאיפה יעל בזה הוא מתבונן זה באופן כללי הוא יפרט את זה יותר הלאה הוא מתבונן בהתבוננות בעלם ממילא יואו וגם על כוחמיסה ושימו לב על המשפט ממילא וממילא כאשר הוא מתבונן על השורש על נפשמיס אז זה יפעל באופן של ממילא על הכוחמסה ושבנפש באמיס למה שנלקח משום שאני כח משום זה הביאור היות כן גם כ גם גם למעלה הוא אמר ושורש אומר כובני שממנו נלקח קח חמיסה ונפש באמס היות

וזה נלקח משום לכן זה פועל עליו לאירר ליבו אליוס נעתק מעניונים גשמים אשר נשקה בו הם וליוס נמשך אחר שורשוי יבטלו ליקולל בואר השם זהו אז עד כאן זה באופן כללי מה יעבס התפילה התמקדות תבוננות במלוכים דווקא במלוכים דווקא דווקא בעולמות העליונים שמהם נמשך שכה הנפשבמס כי על ידי ההתבוננות בשורש הדברים זה יפל לנפש הבמ שהיא חזרה תימשך כמו בשורשה אלוקוס והיא תנתק מעניינים גשמיים >> מהתנוגים הגשמ תקנוש כנס הגדול ברכזקשמ שתיים לפונאו ברכסיוצר זו הסיבה שאנש כנסת הגדולת תיקנו למה ששום נאמר ונישנו באריכוס סדר המלוכים וסרופים וחיוס איך שהם פטילים לא יראו סבחומ אומרים שמה בביטוי ויוצר משורוסים ואשר משרו אין אומרים שני ביטויים יוצר משורסים ואשר משרוב ידוע ידוע ביאור מה הפירוש יצר משורסים מאשר משרוב ביאור שמובן כבר בטור

זה שיוצר משורסים הכוונה היא שהוא בכל יום יוצר מלאכים חדשים שר משור סוף זה שישנם כאלו מלאכים שהם משסמי ברישסיס מלאכים שהם קבועים וקיימים ועל זה ועל זה ובזה מתבוננים שיש ריבוי עצום של מלאכים שכולם פטילים באופנים שונים אל האלוקוס שמאיר עליהם זאת אומר יוצר משורסים שקמו אלפרס נבר בכל יומחמסטו כפבוסום כאיש בו ירס קולים ונשרפים וחויזרים משחצ'ים יכול להיות שזה התבוננות אפילו התבוננות פרטית יכול להיות ש ההתבוננות של יוצר משורסים יכול להיות שזה הדגש פה בחוזרים משחצ'ים יש פה איזה מחזוריות להיות הרי הרי אנחנו לא אומרים סתם דברים כי הם קיימים, אנחנו אומרים משהו כי זה מוסיף איזשהו עומק בהתבוננות. לכאורה יש מקום להעמיק ולחשוב מה איזה הפלאה נותנת ההתבוננות ביוצר משורסים ואיזה הפלאה נותנת את ההתבוננות באשר משורסו. זה שאלת

רבי ככה אומר את זה פה לכאורה מובן שבאמת הוא זה מה שהוא רוצה לומר אם כי קשה קצת להוציא את זה מהמשפטים הקצרים על כל פנים אז מה זה יוצר משורס שיש ריבוי עצום של מלאכים שנבראים כל יום והסיבה למה הם צריכים להיווצר מחדש זה בגלל שהם קולים ונשרפים זה לכאורה החידוש ביוצר משורסי שהם קולים ונשרופים מרוב אהבתם להשם ואשר משורסו מששמי ברישיזקמו אל וריבר בגדודכו >> ולגדודוב אין מספור כדכסיב היש מספור לגדודוב כדי משני בגמור ואשר משורסוב זה אומר ואשר משורסוב זה המלאכים הקבועים משמ ברשיס שהתנועה שלהם זה שהם בתהילים אז הוא אומר אז הוא רק מזכיר פה גמורה יש גמורה מפורסמת שהגמרא שואלת שיש סירה בין הפסוקים שמצד אחד כתוב שהיש מיספור לגדודו ומצד שני כתוב אלוף יש שם שני אז כן כתוב איזשהו מספר מספר גדול אבל כתוב מספר אז הגמרא אומרת שזה

תלוי על מה מדובר כאשר מדברים לגדוד ואין מספור מדברים על גדודים לא על המלאכים הגדודים בעצמם מכילים מספר מסוים גדול מאוד של מלאכים ממילא יוצא שבסך הכל יש אינסוף מלאכים כי לגדודו ואין מספו בסדר על כל פנים יהודי מתבונן בזה שאשר משורסוב אותם מלוכים שקיימים מששמי ברשיס יש ריבוי יצום של מלאכים וכול מעריצים ומקדישים חולו כל המלאכים האלה נמצאים בתנועה של ביטו מחמס למה הם מריצו מקדישים מחמססגוסם שיוידים ומשיגים שחיוסום וקימונים שחלוזברך ומבחינה שמוי לבד או מפה מפה תבוא אריכות שההתבוננות היא לא רק זאת אומרת לכאורה ההשגה במלוכים היא לא רק ב אתה מתבונן שמלוך עם תהילים אלא חלק מההתבוננות זה מאוד מעניין חלק מההתבוננות במלוכים זה גם להתבונן מה מלוכים באמת משיגים מה הדבר שאותם מלוכים משיגים שלכן הם כל כך פהים בסדר אתה אומר שהמלוכים

נמצאים כולם מריצים מקדישים ממליכים ושם אתה אתה בסוף אומר שמה הם אומרים הם אומרים קודש קודש קודש השם צ זאת אומרת ההתבוננות בביטול של המלאוכים כוללת בתוכה את ההתבוננות ומה הם באמת משיגים בהשגה של מלוכים זאת אומרת זה חלק מההתבונות בעולם הזה מה איזה אלוקוס מאיר בעולם המלאכים שבזה שמזה הנ מזה הבאמוס כן שלא לו מבריא מזה הבאה אז בדרך לא הולכים תהילים ואת ההתבוננות הזאת יהודי מתבונן בו וזה יתפוס גם את הנפש באמצה עד סוף האות תבר איכות גדולה לבאר שהאלוקוס שהאלוקוס מובדלת מהעולם זה הנקודה שהמלוכים מתבוננים אי לכאורה הקדוש ברוך הוא בורא את העולם אז מה הכוונה שאתה אומר שהוא מובדל מהעולם אז ההשגה של המלאכימי היא שהקדוש ברוך הוא בורא את העולם באופן כזה שהוא מובדל ממנו וזה יבוא פה בכ בריבוי אפשר לומר בריבוי

אופנים זאת אומרת בריבוי פרטים והבטים מה בהבנה הזאת שהקדוש ברוך הוא בא עולם של הבדלה יהיה כתוב פה את המושג של שמוי את המושג של מלכוס את המושג של אויר ושכל זה הוא באופן של קוד ד שהוא מובדל המון המון עניינים לכאורה אם לומדים את זה ממש בעיון אפשר לראות פה אפילו הבתים ביאורים שונים אפילו זאת אומרת הבטים שונים דרגות שונות באופן כללי הנקודה היא שגם כאשר הקדוש ברוך הוא יורד לברוא את העולם יורד משתלשל הוא בורא את זה עדיין באופן כזה שזה שזה שהוא מובדל מזה אחד הדברים שכתוב פה שהקדוש ברוך הוא בורא את העולם בדרך ממילא זאת אומרת בנוסף לכל זה יש פה איזשהי תנועה של מיל אז בוא נראה את הדברים איך אבל זהכ הנקודה נמצאת זה בסוף הכל מתחבר לאותה נקודה מחמססוגוסו בסדר מחמסוגוסו עוד פעם וכולו מריצים וכולו מריצים ומקדישים חולו מחססוגוסום שיוידים ומסיגים

שחיוסום וקיומום אני אמשך לו מיתסבורך ומבחינה שמוי לבד כן ומה זה שמוי כמו דרך מוש שמוי שלודום שאינו עצם העצמוס כלל אלוה איזה בחינס ספשטוס ממנו כדי שיוכלזול לקרוא לא בשמו אז ההסבר הראשון ההגדרה הראשונה לזה לחיס האלוקי שמחייה את העולם והוא מחי את העולם באופן של הבדלה זה זה שהקדוש ברוך הוא מחייה את העולם באופן של שמו בדיוק כמו שהשם הוא לא תכונה מתכונות האדם בסוף זה תכונה של דבר שיש לו שם ממילא גם תכונה של האדם שיש לו שם אבל זה לא תכונה עצמית בתכונתו של אדם השם לא מאפיין גן את האדם ככה השם כל כולו זה איזשהיא יכולת שיש לדבר גם לאדם שמישהו אחר יקרא בשמו יצויר לא יצויר שיש דבר שאי אפשר לתת לו שם זאת אומרת כאילו חסר לו את התכונה הזאת אי אפשר לקרוא לו אבל לא יהיה חסר בו כל מה שבעיקר יהיה חסר זה הקישור שלו עם הזולת

זה הפשט שאין לו שם אין לו שם מה מה חסר לך מה חיסון בדבר שלא אנחנו לא מצד דבר כזה כ דבר יכולים לתת שם אבל לא יציר שיש דבר שאתה לא יכול לתת לו שם אז אתה לא אז לא חסר בו משהו עצמי. הדבר שחסר בו זה היכולת שלו שאז אולי תתקשר איתו. אז בדיוק. אז אם ככה יוצא שכל עניין השם זה הערה מהדבר, מהאדם, מהמציאות אלא אחר. כאשר אומרים שכל השייכות של העולמות עם האלוקוס זה מצד עניין השם באלוקוס. זאת אומרת שכל המציאות של נברואי מתחיל באלוקוס רק מהחלק הכי חיצוני. שום דבר שום דבר שמשקף את מהותו העצמית של הקדוש ברוך הוא. >> זה ההשגה של המלכים. >> וההשגה של המלוכים היא שזה כל החיו שלהם שכל מה שיש להם זה רק שם. ועכשיו הוא אומר וניקרו אויר אינסוף. זה שהקדוש ברוך הוא בורא את העולם באופן של שם הדבר הזה נקרא שיש דבר כזה שנקרא אויר.

כלא ימר ההורו ממנו בלבד. יש הגדרה כללית. מה אחסס הרבה פעמים משתמשת בביטוי הזה שאומרים זה אור בלבד מה נקרא אור בלבד כמו שהבנו עכשיו בעניין השם ההמשכה הזאת ההשפעה הזאת שהגיעה אל המקבל לא משקפת בשום צורה את המהות של המשפיע זה על דרך זה אומרים שהמלוחים משיגים שכל המשפוה שמגיע אליהם כל הוחס חי שמגיע אליהם לא משקף בשום צורה את הקדוש ברוך הוא זה לגמרי מובדל ממנו לגמרי רחוק ממנו לגמרי א חיצוני ממנו כאויר וזיבה מספשת מן השמש הוא כמו שסמר במקר ואורים איפה זה בא על ידי ביטוי באמירה של המלוכים שהם אומרים קודש לא ימר שהוא מובדל מהם אינם מסלבש בהם בבחינת גילוי בסדר זה שהוא משפיע עליהם באופן של שם ואור אומר שבעצם מבטא את זה שהקדוש ברוך הוא מובדל מהם אולי יש פה עוד דגש שיש לעיין בזה שיש יותר מזה שזה שם ואור בלבד

אלא זה באופן של קודש ומובדה בסדר יש לה שם כי הנה כסיב עזוב הוא יתחיל להעריך בהבדלה זאת אומרת כמו שאמרתי אולי יש פה אפילו יותר דיוקש שם ואור ופה הוא מתחיל להגיד שזה אפילו מובדל שהקדוש ברוך הוא בעצם מובדל מה מהנברוא כי הנקי מלכוס חומלכוס כלומי שמה עכשיו מגיעה התכונה של מלכוס כמו שאנחנו רואים שםור עכשיו מה זה מלכוס מלכוס האופן הזה שמלכוס פועלת על על על העם הוא באופן כזה שהוא מובדל מה אז שכל חי המשפט ש בוא נראה הוא יגיד את זה הוא יתחיל דווקא בכיוון אחר ואז יגיע למכוס שכל חיוס המספשת מאיר אינסוף ברוך הוא לאכיס כל הנברואים ליוס ממה לכל העלמין אינ כדרך הנשומה המחיר שמה התכונה של נשומה וממה לו כל הגוף שהיא מסלבשס בסוכו והיא מספאלס ממקרא הגוף מה שאין כן ביסבורך אני אלוניס ואתו קודם שנברלום ואת הוא חולו

למדנו כמה פעמים את המושג של אני אואי אלו שוניסי ני לאישוניסי מובא הרבה פעמים בכל מיני בכל מיני צורות זה סתם חידוד ששווה לדעת אני אביא לוישניסי הרבה פעמים כתוב שאין שינוי באחדותו של הקדוש ברוך הוא אבל יש עוד משהו שאני הבא אליושניסי שכבר מובא אפילו בכסיס בשם בשם ה בשם הראשונים שם פילוסופים איך מבינים את הדבר הזה שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם והוא לא השתנה הרי הוא התעסק ליצור משהו אחר מוגדר, מוגבל, שונה. הדבר הזה מאלץ לכאורה שינוי. הוא התעסק עם העולם. הוא הוטרד לכאורה בבריאת העולם. אנחנו יודעים שכל דבר שמתעסק עם משהו, כל כל סובב ומסובב. זאת אומרת, כל דבר חייב להיות אם אתה עושה משהו, לכאורה אתה טרוד בלעשות את זה. איך יתכן שהקדוש ברוך הוא טרוד בעניין העולם והוא לא מושפע ממנו? הדוגמה שמובת פה במיימר זה שכאשר החיוס של

הנפש מתלבשת בגוף להחיות אותה בהכרח שכאשר קורה משהו בגוף כואב לנפש הנפש מותרדת עובדה ברגע שהגוף הגוף נחלש הגוף הפיזי נחלש הנפש נהית עייפה מה הקשר הנפש היא מרוממת מהגוף אלא שברגע שהנפש עסוקה בלהחיות את הגוף אז זה זה מה שמצייר אותה היא תרודה בזה היא לא יכולה להחיות את הגוף להישאר מובדלת זה לא עובד א ממילא לכאורה על דרך זה היה צריך להיות באלוקוז שכאשר הקדוש ברוך הוא ברא את העולם עם כל ההפלאה והאייןסוף של אלוקוס בסופו של דבר הוא מתעסק לברות העולם אז זה בא עניין שהקדוש ברוך הוא בורא את העולם באופן של מלכוס חומלכוס כללום הדגש שכתוב פה שהקדוש ברוך הוא לא מחייה את העולם כמו הנפש והגוף אלא הקדוש ברוך הוא מחייה את העולם באופן שהוא נשאר מובדל זה הדגש שהוא רוצה לומר פה מה שאין כן בואו יסבור אני קורא שוב פשורה הזאת מה שאין כן בואו יסבורח

אני איל לאישניסטו קודם שנברו חולו אלא שכל אוילו סמקבל חיוסם וישוף ושיפו וקיומום מבחינס מלכוסבור זאת אומרת אפשר לשים לב שהוא מקביל פה זאת אומרת העניין של מלכוס בא כדי להפוק כדי להוציא מזה שהנפש שהקדוש ברוך הוא מחייה את העולם שלא כמו הנפש מחייה את הגוף למה שהוא מה זה מלכוס מלכוס הוא שהוא בחינספשטוס והאורה ממנו ולחוץ התכונה של מלכוס זה להתחבר אל העם דווקא כפי שהם עומדים מובדלים ממנו וכמו למושול מבסור איך זהקה שגם באודוט הנה הסיכל והמידוס הם עצמוסו השיכל והמיד הם מגדירים אותו זה אני מה הנחות שלי מה למה אני נמשך מה תופס אצלי מקום זה עצמוס וומוס ובחינסיסנסוס שבוי אינו ממנו ולחוץ המושג להתנשא על מישהו שזה לא להתנסא זה לא דווקא גיבה זה אחד הדברים שצריך לחדד עניין של מלכוס התנועה הזאת שיש לי רואים ממוס על מישהו

זה תנועה אמיתית בנפש הקדוש ברוך הוא שם תכונה באדם שיש לו תכונה שהוא שהוא מרומם על מישהו שהוא מתנסא על מישהו התכונה הזאת גם כמה שהיא לא נמצאת באדם בסופו של דבר היא תכונה שלא מגדירה איזשהו כוח באדם כל מהותה של הבחינה הזאת זה להיות מרומם ממישהו אחר זה מה שמאפיין אותה בסכל גם אם יש חכם יותר ממישהו אחר אתה לא אומר שמה הגדור הס חוכמה שאתה יותר חכם ממישהו אחר לא זה ההגדרה ההגדרה היא שאתה חכם שיש לך השגה שיש לך תפיסות עדינות ודקות כמה באיזה אופן שנפלי את עניין השיכל באדם זה היכולת היא תכונה באדם בפועל יכול להיות שיש איזשהו פער בינך למישהו אחר ואתה יותר חכם ממישהו אחר מה שאין כן כאשר שאנחנו מדברים על על ההגדרה של כוח חייסנסו שיש לאדם כל התכונה היא להיות מתנשא ממישהו אחר זאת אומרת שזה תכונה שהם לכתחילה

קיימת רק שיש לך זולס ואתה מתנשא ממנו זאת אומרת שמדובר מצד אחד בתכונה באדם מצד שני כל מהותה היא לא מוגדרת מאדם עצמו אלא מוגדרת ממישהו אחר. אז זאת אומרת היא לא משקפת היא לא משקפת את האדם ה היא כוח שהוא מאוד מובדל ורחוק מהמהות של האדם עצמו היא לא המידס ולא הסיכל בניוננינו בניוננינו רוצה לשים לב סתם אה זה לא א גיבוה >> לא זה לא גייבה זה לא גייבה זה לא גייבה צריך לדעת באמת למה אבל מלכו לא גייבה רואים ממוסיס נסוס לא גאי אומר צריך לחשוב על זה צריך להתבונן בזה צריך להיות גם אבל אבל ולא גאב מלך הוא לא גאבותן מלך הוא מרומ זה איזשהו זה רואים שיש בנפש תכונה שיש בנפש אה >> זה נסון לא אם הוא מלך למה אז הוא אז הוא אז אז הוא בפועל מעלה >> למה זה חבת רגש >> זה לא ידע אם זה רגש כמו שזה תכונה זה זה משהו בנפש זה לא טכני היחס של מלך ועם ה

הקבלו מלכוסי זה משהו עמוק יותר ביחס שיש בין המלך לעם אחר כך ישקבלוג זירוס היה הטכניקה של ה של המלופר שיש לך איזה גזירוס נובעת מהסוג ההתקשרות שיש בין העם למלך שהעם בטל בוטל זה גם לא רגש זה לא בוטל זה זה תנועה נפשית ההכרה בזה שאתה בעל הבית זה הכרה נפשית זה לא הציוד בפועל הציוד בפועל נגרר מהביטול שלנו אותו דבר מצד המלך זה שהמלך מצווה זה שהמלך מנהיג בפועל נובע מזה שמלכתחילה המלך נמצא בתנועה שהוא מרומם על העם זה תנועה נפשית על דרך זה בעצם המלוכת קיימת אצל כל אדם לכאורה ביום יום גם פה הוא לא אומר את זה בס שיש רק מלך אחד וכל אדם יש את המקום שהוא מרומר כתוב בסיכס שכל אדם הוא מלך בויס זאת אומרת זה איזשהי תנועה של רוממוס על על זה חלק מהיחסים שיש בין בני אדם שיש רוממוס ביניהם כן ממילא כן נהיה מאוכן נעצור בעניין הזה אני סתם רוצה להבחין

הרבה פעמים העניין הזה של מלכוס כתוב דווקא מההיבת של מה מקבלים מקבלים שהמקבלים מקבלים רק את שמוי שמוי של המלך נקרו עליהם רק איזשהיא הערה בלבד הרבה פעמים ככה זה הסגנון שכתוב פה שים לב שהוא מדבר במלך עצמו כשהמלך מתבונן בעצמו ככה זה הסגנון שכתוב פה שהמלך מתבונן בעצמו ואומר כאשר אני מתעסק עם החוכמה שלי אני מתעסק עם עניין עצמי שלי כאשר אני מתעסק עם המידס שלי אני מתעסק עם עניין עצמי שלי כאשר אני מרומם איזה איזה איזה איזה כוח בנפש התגלה גלה כוח מאוד חיצוני הכוח הזה שאני מרומם ממישהו זה לא השיכל שלי זה לא המידה שלי ועם הכוח הזה הקדוש ברוך הוא בורא את העולם כן מה שהוא אומר הנה השיכל והמידוס הם עצמוסוי ובחינה סיסנסו שבוי אינו אלו ממנו ולחוץ אינו נוגע על עצמו לו לסנס אז הוא לא והוא בחינ מדרג שב כך הוא הנהפש מלכוסבורך אינו אלוזור ממנו יסבורך

אלא נברואים ואין מלך בלו עם אין מלך בל מאוד מדגיש את זה שכל עניין המלכוס נובע מזה שיש עם ואתה מתנסא מהם זה לא עניין עצמי שיש לך שאתה עם עצמך ממילא הכוח הזה הוא זה שמגיר על הנברואי אז ראינו את העניין של שם די די בהסברה ששם זה למנו לחוץ אתיר אינסוף ועכשיו הוא הוסיף את עניין המלכוס וביחס לכל לנפש שמחיה את הגוף שהנפש מחיה את הגוף היא מתלבשת היא מתאחדת ומושפעת מה שאין כן כאשר הקדוש ברוך הוא מחי את העולם מחייה את זה ממידס מלכוסי שמידס מלכוסי זה דווקא זי ואורם ממנו יסבור על זאת אומרת זה רק עניין חיצוני מכוחס הנפש הדרגה החונה שכוחס הנפש כי מלכו זכונתה אין מלך בולים הכל מגיע מצד מושפע מה >> מלך ברור זה מסביר שהוא מובדל מהעולם נכון