לקוטי תורה, פרשת כי תצא ״כי תצא למלחמה״ #1 - הרב יצחק מאיר וייס

כל יום מה אז הקטע הראשון של המיימר עד לאט ביס יבאר את זה שהתפילה היא פעולה כולה מאוד משמעותית בנפש האדם עוד ביס הוא הבאר שהאדם צריך להביא יותר בפרטיות שאיך סדר התפילה ומתוך הכל וכן הלאה הוא יעריך בעניין הזה אז הוא אומר ככה הנה אומר רבי סל תפילו כנגד תמידים תיקנו עניין כדסיב קורבוני לחמי לאישוי כן תפיל כנגד תמיד אז ממילא צי כאשר נבין מה בדיוק הקורבנות אנחנו מזה נבין מה הם התפילות. אז אומר על לגבי הקורבן כתוב שזה לך מלאישוי. מה זה אומר לך מלאישווי? שאו מקריבים הקורבון בזמן ביסמקדוש לאוילו על גבי המזבח ממינה באמו כדי שתירד אש מן השמיים ותיכל אסו אוילו לחמי אומר זה נאכל נאכל על ידי האש. מה המשמעות של זה? אז הוא אומר ככה כי חיוס נפש הבאמס יסוידו מיסוידו אש הבהמות נפש הבאה מספ לכאורה הכוונה לבהמות

יסודה מסוידאש למה כי דחינס דו צומי החי מדבר הם כנגד ד' בחינס אש רוח מים אופו כן אז יש אש אז אז הוא בחינס אש הוא בחינס נפש החי זאת אומרת יוצא פה שמים ואופר זה כנגד גדו וצימיח לכאורה מים שייך מים מצמיחים כל מיני תנוג מים שייכים לאיזשהי צמיכה עופר שייך לדואמן ואש שייך לחי ובחינס רוח ובחינס מדבר כדכסי ויוודו לנפש חיו ותרגם אינקולוס לרוח ממל אז מה בעצם כתוב פה כתוב פה שכשאנחנו רואים בעל חי אנחנו רואים בעל חיים הוא לא מדבר מדבר זה כבר עניין של רוח זאת אומרת יש לו איזשהו שהוא רוחניות גבוהה יותר מאשר הבעל חיים הרגיל. הבעל חי הוא בעצם הוא בעצם איש. כפי שהוא יבאר את זה עוד יותר עוד מעט שהוא הוא הוא יסוידו יסוידו אש גם מצד שורשו בעולמות העליונים. אבל כפי שהוא אומר פה במציאות האלו מה זה מי מי הוא המציאות שיש לה שהנפש שלו הוא נפש של אש

נפש של בהירה כמו אש? זה הבעל חי. וממילא כשאו אויו ירד אש מן השמיים אויוניכל איש שלמט ובי שלמל יש פה יש דבר כזה שאומרים שהאש שלמטה מה זה האש שלמטה מי המציאות שלמטה נפש הבאמיס החיות של הבהמות זה האש שלמטה והאשמטה נכלל באש שהיה יורד מן השמיים זו המשמעות שהיה יורד אש מהשמיים בניגלה בפשטות תופסים שיש עניין לשרוף אה אש גשמי >> זה היה אש גשמי רבו צווק הארימות הגמורה שהוא היה יורד מן השמיים והיה שורף את ה את הבהמה הגשמית זה אש גשמי ששמיים גשמי >> המון היה גשמי המון היה גשמי ברור שכן מה הגדר של גשמי זה שהוא נדפס במקם ואפשר לתפוס אותו בחוש המישוש אז ממילא הוא היה ככה גם כן נכון אי הוא לך למן השמיים זאת אומרת המון היה אי הרוכני שבא והתלבש בדברגש ואותו דבר האש שהיה יורד מן השמיים על גבי המזבח הוא בעצם אש רוכני אבל ברגע שהוא נתפס במקר

והוא תופס הוא משפיע בחוש המישוש אז הוא אומר שהוא דבר גשמי זה בדיוק מה שקרה פה היה אש שירד על גבי המזבח שהוא היה שורף את כל המציאות הגשמית את >> כל ה הבשר הגשמי והעניין הוא התוכן הוא זאת אומרת האש לא היה סתם אש אש טכנית בדיוק כמו שהעוף הגשמי והאפנים הם טכניים אז גם פה זה היה טכני אלא המהות של האש שהייתה על גבי המזבח זה בעצם גיל האלקי בדרגס אש גיל האלקי באופן של אש הוא זה שירד על המזבח לאכול זה הנקודה שלכורה מתבארת פה לאכול את הדוב אור הגש יש פה איזשהו דגש אנחנו רואים במימר ואנחנו נראה נראה שהדבר הולך ומתחזק זה שהאיש היא זו שאוכלת איש. זאת אומרת כדי לפעול נגיד את זה באופן כללי יותר כדי לפעול בדוב הגש משב בבחינס שהוא יהפוך להיות דובור שבקדושה האופן לפעול את זה זה באופן זה שמתגלה מלמעלה האיש כפי שהוא באלוקוס זומרת מעבר לעניין

הכללי שכתוב פה שיש איזשהו גיל אלוקי שנכלל בו עניין עניין גשמי שירד לא יודע מה זה אלא כתוב פה אפילו משהו עמוק יותר משהו שהוא יותר מפורט זה שכדי לגרום על איש גשמי על דבר כזה שהציור שלו זה איש וששורש אוי אש להפוך להתקלל בקדושה זה דווקא באמצעות זה שמגלים עליו את שורשו בסדר אז עוד פעם הוא כשאיו ירד אש מן השמיים או יוניכל אש שלמטו באש שלמעלה ובחינס שלמעלו מה זה בחינת האש הזו מלמעלה שמתגלת גם כן ובחינס באימו וחיו ושורשון במרכו אליו פני אר פניו חול וזהו אריה דוכל קורבן חול האש הזו של המזבח אומרים שהיא הייתה באופן של אריה על זה נאמר אריה דוכורנין האש בצורת אריה שאוכלת את הקורבנות מה הדגש של אריה דווקא אז זה בדיוק העניין כי היות והעבודה בביס המקדש היא לקחת את אותם נפשות את זה אותם עניינים שהם בבחינת אש

למה הם בבחינת אש הוא אמר שתי סיבות לכאורה כן הוא אמר קודם כל כי זה בדצכם זה כנגד ארמה ממילא החי הוא כנגד האש וגם שורש העניין הוא מזה שפני אריה פני שור שהם כולם בבחינת אש >> בסדר לא מסביר לבינתיים למה אבל הם מבחינת אש אז ממילא היה מתגלה שורשה עניין של אש מלמעלה שגם שם עניינם בעלך הבעלי חיים שבמרכובה כן הפני לפני אריה ופני שוב וזה מה שהיה מתגלה ליכולת האש. בסדר? אז באופן גלי כאמור כתוב פה שכדי להעלות דובורגשמי על ידי אש >> ונקודת הדברים זה שמגלים איזשהו עניין של אש ששורשו כד כדי להעלות את האש שלמטה ומשחור מקדוש התיקנו אנשד התפילו שיקריב כל אחד נפשו הבאמס להלוסו ולקשרו בשורשו טוב שחור בסמירוש אין את העבודה הזאת של להקריב את הנפש הבאמי שהיא בכינס אש בהשמעו אז מה יש כן יש את הנפש הבאמס שצריך לפעול בה ללויסו לקשרו בשורשו שוב

פעם שימו לב שכתוב בשורשו שהיא גם כן מסוידוש ומקור חוץ בו וסידוסו באריקדש מקור חוץ בו לכאורה הולך על נפשבמס יש לו פה ביטויים מאוד מעניינים על הנפשבמס שמקח חוץ בו וסידוס של הנפשבמיס הר קודש שורשה במקום קדוש מרכוב ליונו פני ארפני שור השורש הראשון של הנב שבאמרכו המרכובה זה כאלו מלוכים שהם לגמרי בטילים אל הרוכב לגמרי בטילים לאלוקוס משם השורש של הנפש הבמיס כי במרכובה יש מלוכים כאלה שהם בבחינת בעלי לחיים לכן על המרכובה כתוב שהם פני אריה ופני שועיר כלומר מלוכים כאלה שמשום מה התכונות שלהם הם תכונות של אריה וש אלו שלך הרידס ושתלסלבשןסורים כאשר המרכוב הזו כאשר החי ישראל כי שבמרכו ששם זה קדושה לגמרי הרקודש כמו שקור יורדת ומשתלשלת בהתלבשות בעין סורים כן עין סורים זה דרגה ש שכן סורים דנויגה זה שרים של קליפס אז מאחרי שהאור האלוקים

יורד מהמרכו הוא מתלבש בהן סורים שמורי אויפנים אופנים זה המלוכים הכי נמוכים פנים זה מלוכים דשיה מלוכים בדרגה הכי נמוכה כן יש שרופים חס הקודש ויופנים והיופנים יש להם שמורי יופנים שמורי יפנים לשון שמרים לשון פסולת שמורפנים אומר שהאוור האלוקי משתלשל ויורד ומאיר דבר ראשון בשרוף ואז מאיר חיס הקודש חיס הקודש זה אופנים פנים עצמם החיס אלקי ש החיס אלקי שכאילו עובר אותם חיץ אולקי שהוא נמוך מהם החיס הזו היא נקראת שמורפנים והיא היא כל כך מצומצמת כל כך רחוקה ממקוראה שהחיוס הזון פחות נרגש בה הדבקות באלוקוס ממילא היא נעשת חיות להמושך תענוג תענוג היו למעשה כן אז עוד פעם לאלו לאחרידסטל שלו סביב שלפשוס בענסורים שמורפנים נמש נמשך תענוג הלילום הזה וכך חמישיו מהאויר וחיס הזה יכול להימשך ונמשך בפועל תענוגים שלו ילומה זה בקחמסה וה שכפי שהוא

אמר במשפט הבא הכוח המסו ותענוגם הזה זה גם בחינס אש שמה [כחכוח] שהוא גם כן בחינס חמימוסו אש הכל חמישהו שיש לאדם להתאבות לדברים לתענוגי למה זה חמימות גם היצר הורה הוא אש זור דוילה אני לא יודע איפה הביטוי הזה בדיוק כתוב אבל כתוב פה שהצר הורה שיש לאדם גם כן נקרא אש זור זאת אומרת מה הוא בעצם רוצה לומר רוצה לכאורה לומר שהמרכוב שהיא בחינס פני שוער פני נשר שפני שר פני נשר כאמור זהפני פני אריה פני שור זה מה שהוא בעיקר הזכיר וכולו א שהם בעיקר שהם תנועה של אש אז משם בריבוי אשתל שלוש נמשך בסופו של דבר שיש אש בלאומס שזה התענוגים שלמה זה כחמסה ובהיצר הורה עד כאן זה ההשתלשלות אחרי זה מגיע עניין התפילה איך וצורך להלס נפש הבאמס לשורשו בכינס שלמעלה את האיש הזו שירדה צריך חזרה לעלות והדגש כתוב פה הוא שצריך להעלס נפש הבעם מיס לשורשו

הבירור הוא שלוקחים את אותה הנפש הבאמיס והגיל האלוקי שפועלים בה זה מגלים חזרה את שורשה בעצם מגלים בה שהאמת שלך זה נקרא לגלות את השורש מה זה נקרא לגלות את השורש מגלים שבעצם במקור כל כל המהות שלך של הדבר שאנחנו רואים מול העיניים כל המהות שלו זה בכלל משהו אחר מסיבות חיצוניות בגלל שתעלם בגלל מסיבות חיצוניות הוא ירד והפך להיות משהו אחר אז לגלות את שורשה זה העבודה של של כך כך מבררים את אותם עניינים שנפלו ש אומר וצורךלס נפש הבמס לשורשו בחינס אש שלמל הוא להסכלל ובחינס מרכוב אליונו בחינס הדבר הזה נקרא אש אויכלו אש אין ביטוי בכמה מקומות בחז"ל על האיש של אלוקוס שהיא אש אוי לא אש בכל מקום יש לו את יש את המשמעות שלה או איך שמפרשים אותה מפורשים אבל בפשטות יש כמה ביטויים אשך לאיש הכל מבוסס בסופו של דבר על הפסוק בפרשת זכנון כי השם אלקך איש

אויך לו הוא אז האמת למדנו את זה כבר באיזשהו מימר לאחרונה שאיש אויך לו הוא ושם למדנו פשט השם אלו יקרךו אש אוי לו הוא אוכל אש הוא מכלה את האש מעניין אולי אולי במימר בבסחנו למדנו את כן אז על כל פנים גם בעניינינו מביא את אותם חז את המים חז"ל הזה שעל כתוב יש אה יש מה יש איפה זה זה ביומה נראה לי שם כזה בקריב ש"ס אבל יש שיש שש סוגי שש סוגי אישיים כלפי אלוקוס נאמר שהוא אשיך לו אש אויך לו אש אז גם בניוננינו אומר אש אויך לו אש והוא מפרש מה זה נקרא אש אויך לו אש שכאשר כאשר יהודי רוצה לפעול לעלות ולהתקלל בחינת האי שלמטה שירד בתנוג הלום הזה קח חמיסה וביצר הורה רוצה להעלות את זה בשורשה זה המשמעות שאתה לוקח את השורש שזה האש בקדושה אתה מגלה את זה על האש כפי שהיא ירדה בריבוי האשתן של עוץ למטה ואז האש שלמעלה אוכלת את האש שבאה ממכורה אז

הוא אומר ככה לכלס וליסרוקח מסוה ואיש שלמטו בתענוגס בני אודום בלילו מה זה שלא יהיה לך בו אלו בקרירוס ולהיפך מהיפך להיפך אומרת כן ולהפך זאת אומרת בצד השני הוא הופך הפוך הוא הופך חזרה זה הפשטנו להיפך כשם שהוא פועל את אותו עניין בתענוג הלום הזה אז הוא פועל הפו הוא מהפך להפוך את התענוג של יש לו בדבורים דקדושה כן זה הלהיפך הולך לא על ההיפך הראשון סתם בפשט המילים פה הליפך הראשון הכוונה היא את זה הוא פעל על הנפש על נפש הבאמיס ולהיפך הוא פועל על הנפש האלוקית שמה מהיפך להפך הוא הופך את הנפש האלוקית מהפוך להפוך זאת אומרת הופך אותה שמה סקח מסווה ברישפי אש שלבס לדובקו בלקים חי זאת אומרת כשם שהוא פועל על הנפש הבאה לשרוף אותה שהיא תעלה לקדושה הפוך סליחה כשם שהוא פועל נפש הבא שהוא מגלה בה את שורשה ואז זה בקרירות אז הוא

פועל על העניינים אלוקיים שזה יהיה באופן של קי מזן מעניין והנה בכל יום יצרו של דו מסגברו אז עד לכאן בעצם הוא ביאר באופן כללי את העבודה שעוד מעט הוא בעצם יאמר שזו עבודת התפילה הוא כבר אמר להתחלה שזה בעצם א משחור רביס מקדשקש כנסת הגדול התפילו שיקריב כולך נפש באמיס אמר באופן כללי שכל התוכן שהתבאר פה שיש עבודה כזאת של להעלות ולשרוף את הנפש הבאמיס זהו עבודת התפילה הוא לא כל כך ביאיר איך זה קורה בעבודס התפילה זה הוא יבאר יותר בהמשך אבל באופן כללי אנחנו מבינים שכשם שעבודס הקורבונס היה לקחת את הנפש הבמי של הקורבן שהוא אמר מקודם שזה דרגס אחי שהיא כנגד אש כמו דצחם וארמה על דרך זה בנפשו של האדם פנימה אנשי נס הגדולת תיקנו וכל אחד בשעת התפילה יקח את הנפש הבאה מסו האישי ויעלה אותה לשורשה בפני פני אריה למעלה והפוך את הכוח המיסה

והוא יעלה כאילו יהפוך אותה לקדושה שהיא תהיה דבוקה בליקים אחד ועכשיו הוא מגיע אהרח >> זהו נכון יש פה קצת מעבר לפשט שאני אמרתי הוא להפך מהפך להפך ש מה >> יש פה איזשהי משמעות שהוא גם הופך את הנפש הבא בא מסקדושה זאת אומרת ליוס קחמיסה ואם אם זה נכון זאת אומרת להסביר פה שיוס קחמיסה ואותו כיחסה שהוא שכן אותו כוח מסה ושהוא שהוא גורם לו להיות כאילו בקרירוס ולא להיות מנינו אלמה זה הוא הופך אותו להיות בקדושה וזה נקרא שכאש >> כן זאת אומרת הציור של כל החמיסה >> [שיעול] >> והציור של כוח חמיסה ובענייני העולם את זה הוא ביטל אבל הוא חזרה רותם אותו להיות בניוני קדושה זה נקרא כנראה שהוא אלה לשורשה אם נאמר ככה יהיה כתוב פה שלעלות להעלות את את הכוח החמיסה ולשורשו יש בו שני פרטים פרט אחד זה שאתה מבטל את הציור כפי שהוא כפי שהוא היה את הציור

השלילי שלו והפרט הנוסף הוא שלא רק שאתה שולל את הציור השלילי שלו אלא אתה הופך אותו לקדושה. זה המבחן המלא שבאמת הצלחת לקחת את הכוח המיסו ולהפוך אותו לקדוש. שוב, כוח המיסוה זה כוח זה האש שירד למטה. זה כוח המיסוה. אם הצלחת לקחת את קיח מסוה ולהעלות אותה לשורשה, היינו גילית בה את אש, את האיש האלוקי, יש לזה ביטוי שלם. מה הביטוי השלם? שבעניינו למה זה האדם הוא בקרירוס זה אומר שביטלת את הירידה שלה ביטלת את הציור השלילי שקיבל האש האלוי בירידה שלו למטה וזה שאתה מצליח חזרה לא רק לבטל את הציור השלילי אלא גם באמת שהוא יהיה קח חמיסה וכמו שהוא אומר פה שלב וסדובקבלקים חיים זה אומר שבאמת הוא נכלל בקדושה הוא באמת הפך להיות קדוש >> אז עד לכאן באופן כללי הוא הסביר את מה שהוא אמר קודם זאת אומרת הוא עוד לא ממש אבל לכאורה אפשר להבין מזה שלמה התפילה זה

סוג של מלחמה כי בתפילה יש מאבק של שני דברים הפוכים יש פה את האי שוויך לו אש יש עבודה שבו אתה לוקח אש אלוקי שצריך לפעול היפוך באי שירד למטה באיש של הנפש הבא עכשיו הוא יבאר שלפי זה מובן למה צריך להספל אל כל יומה אומר ככה והנה בכל יום יצרו שלא דו מסגע ברוול צורך בכל יום להמשיך בחינת שלמים זו השאלה השנייה שהוא שאל למה צריך להתפלל כל יום כי היות בכל יום יש התגברות של המנהגד ממילא בכל יום צריך להמשיך את הכוח הזה את השורש של האש כדי באמת להצליח לפעול את ההיפוך הזה באש כי הנה אז עכשיו הוא יבאר שבאמת כל יום מבטא כל יום מבטא שלב איפה רואים את זה כתוב בפסוק הנה כסיב יום יצורו שיש מספר וקיצבו לשני חי זאת אומרת מילים יומם יוצור אתה רואה שהקדוש ברוך הוא קבע את הקבע משהו שהמדד שלו לפי ימים ימי שנושינו בם שיבשון חול

ולא הניתנו לנפש לכיס בוא פה עכשיו אריכות שהנפש שלכיס הימים שנקבעו היום יוצור שיש לכל אדם זה לא בהתאם לנפש שלקיס דווקא בהתאם לנפש הבמיס ואז אתה מבין שבעצם אתה מודד את הנפש הבאמיס לפי הימים ולא הניתנו לנפש לכ שבקיר למה כי הנשום הנוצריחות תיקון לעצמ למה הנשום הנו צריכות תיקון אוניצחיס ואינו מסלבשס בבחינה זמן אז לא שייך לומר לנשמו יום יצור היא בכלל לא תחת הזמן אלא מסחדס במקוץ בו בירסוף ברוך הוא וכמו שכוסוב עם המלך במלך ליושבושום והם ורבס ברשס פרש ובמדרש רוש פרק פרשבס ששם באופן כללי לכאורה למדרש הזה הוא מכוון שהמדרש אומר אם היו הוא במלאכת שום שכאשר הקדוש ברוך הוא במי נמלך בנשמסיהם של צדיק אם זה הלשון איך שחסידס אומרת זה שם זה כתוב קצת סגנון אחר אבל במי אבל הנקודה היא במי נמלך שמסיים של צדיקים כאשר הקדוש ברוך

הוא רצה לברוא את העולם אז במי נמלך אם היו הוא כביכול התייעץ בנשמסיהם של צדיקים הנקודה כל פנים לעניונינו זה שאתה רואה שהנשומס מאוחדות לגמרי עם איסוף שאותרם כל הבריא כולו תרם סדר שטלשלוס בכלל יש עניין של במיניך זאת אומרת ששורשון של נשומס הצדיקים של נשומס נמצא באינסוף עצמו לא שייך לומר יום יצורו שכאשר נאצלו הנשומס עכשיו אתה מתחיל לדבר עניין של יומים אין יומים הנשומס מאוחדות לגמרי עם עצמוס עוד הם בכלל שהם נהצלו אז זה מה שלומדים הפסוק [כחכוח] אם המלך במלאכת יושב אז ממילא על מה כן נאמר אז הוא אומר כי היא לאל ככו מבחינת שני אריה ושר כנפש הבאה משבאודום אלא מבחינס ואל דמוס הכיס דמוס כמר אודום היא נמשכת בכלל מדמוס כמרוד ורוח אודום עכשיו מדברים על הרוח אווד זאת אומרת על הנפש הנפש הלכיס למילו ורוח הבא יורד למטו

לאורץ שהוא מבחינה סרץ אליו כמו שכוס באורץ הדוים רגל הנפש הבאמיס היא זו שנמשכת מהדרגות ששייכות לעולמות פה דווקא במילים האלה כתוב שהנפש באמסכת אפילו מדרגה גבוהה יותר מהמרכו שהוא הוא הסביר קודם כי פה הוא אומר שאורץ הולך עד פטירס המלכוס >> כן ככה הוא אומר שהוא שאם מבחינס אורץ אליונה ארץ אליו זה הרי בחינס המלכוס כמו שכוסב אורץ הדוים רגלי על כל פנים הנפש הבאמס נמשכת מממציאות העולם מהפני נשר פני שור כמו שאמר קודם מהמרכובה או מאורץ העליונו מהאורץ מה שאין כן כשר מדברים על נפש לכיס היא מאוחדת לגמרי באינסוף מה שאין כן רוח או אדום אם בבחינס מילו מילו וגבו מל גובה יחולו ו מה שקורס בעניין ורכתו שבדיבור מתחיל להזין מהשמיים אלו חוזר חזרה למילים אלא יום יוצור שיש מבחן של ימים של זמן בהקשר של בן אדם למה זה מתייחס אלו מספר

ודומניתן לסלה בשבוי נפש באמיס בשונוב קצובים לו מה המשמעות שקוצבים לנפש הבאמיס שנים במספר ששי ארוך חוכמוסבורך שיוכל ס ממנו כל כך וניצים שנופלו שמו בשבירים ובכל יום ניס החודש זאת אומרת לאחרי שהבנו שבכל יוכל יום יצרי שלא מסגע ברולוב רואים שיש איזשהו משהו ביום שיצרי מסגע ברולוב בכל יום מובן גם כןמה שכתוב שיום מיוצורש יש איזשהי מבחן שאתה מודד ככון נפש הבאמס לפי ימים אתה אומר לנפש הבאמיס הזו נקצבו כך וכך ימים למה מה הקש כי היות בכל יום נסגע ברו כל יום יש את העבודה שלו כל יום יש את הניצת שלו ממילא לפי ששי כמו שכתוב פה שיערו חוכמו לסבור עכשיו הנפש באמסו יש כך וכך ימי עבודה כך וכך ניצים כך וכך היה יוס אלוקי שהיא יכולה וצריך ממנה לעלות לקדושה ממילא היא ניתן לה את המספר הימים האלו לעבוד את העבודה כדי באמת להגיע לכבון עליינה לעלות ולזכך את

אותם כך אלויקים שאפשר לעלות ממנה בכל יום. ממילא מובן שבכל יום צריך להתפלל כי בכל יום יש את העבודה שלו. זה מדוד לפי הנפש הבמיס מכמה איש שלמטו יש בנפש הבמי שאותו צריך לעלות ולכלול באש שלמעלה בקדוש בבדס התפילה. Всё.