לקוטי תורה, פרשת ראה ״ראה אנכי נותן לפניכם היום״ #2 - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה, פרשת ראה ״ראה אנכי נותן לפניכם היום״ #2 - הרב יצחק מאיר וייס חיבור חכמה ובינה בעבודת ה' (דף יח,ב–יט) תקציר: השיעור עוסק בביאור המאמר "ראה אנכי נותן לפניכם היום", ומבאר כיצד שם הוי' מאיר בפנימיות נפש כל יהודי דרך אותיות השם. אות י' מבטאת את בחינת החכמה — נקודת ביטול מוחלט, שבה האדם אינו תופס ומשיג אלא רק "מאיר בו" ומתבטל לאמת שלמעלה ממנו. אות ה' מבטאת את בחינת הבינה — הרחבה והשגה, שבה האדם תופס את האלוקות בכלים ובמידה השייכים לו, "כל אחד לפי מה שהוא מבין". המאמר מדגיש שחכמה ובינה חייבות לפעול "בלי פירוד", כשם שלמעלה הן "תרין ריעין דלא מתפרשין". החידוש המרכזי הוא שדווקא בינה בלי חכמה — כלומר השגה בלא נקודת הביטול — עלולה להביא לידי נפילה, כי מי שאין בו עוגן של ביטול עלול "לילך בדרך תוהו" ולאבד את הקשר לאמת שלמעלה ממנו. מאידך, גם חכמה בלא בינה, כלומר ביטול שאינו יורד לידי השגה ולכלים בפועל, "אינו כלום" — כי תכלית הכוונה היא שהגילוי האלוקי יומשך ויתלבש בפועל בכל כוחות הנפש. בהמשך מבואר כיצד ההמשכה יורדת גם לאותיות ו"ה שבשם — המידות שבלב ותורה שבעל פה — עד שהאור מגיע ומתלבש במעשה בפועל, ולבסוף מובא משל העובר במעי אמו שמלמדים אותו את כל התורה, כרמז לכך שהארה זו טבועה בנפש מעצם שורשה. הנקודה המרכזית: בשיעור זה נצלול לעומק אופן עבודת ה' המשלבת בין חכמה ובינה, ונבחן כמה פרטים ודקויות באופן עבודת ה' זו. עיקרו של המאמר הוא שעבודת האדם צריכה לכלול שני קווים בעת ובעונה אחת: מצד אחד ביטול מוחלט מבחינת החכמה, ומצד שני השגה והרחבה מבחינת הבינה, ואלו אינם שני עניינים נפרדים אלא שלמות אחת ההולכת יחד. חידושו הגדול של המאמר הוא שהבינה אינה רק דרגה נמוכה מהחכמה אלא יש בה מעלה משלה, שכן היא זו שמסוגלת להוריד את הגילוי האלוקי אל תוך מציאותו הפרטית של האדם. מכאן שהשלמות בעבודת ה' מושגת רק כאשר הביטול של החכמה מַחיה ומייצב את ההשגה של הבינה, ואילו הבינה מגשימה ומביאה לידי מעשה את הביטול של החכמה. עיקרי השיעור: אות י' שבשם הוי' מבטאת את בחינת החכמה — נקודת ביטול גמור, "מסכיל אל איתן", שבה האדם מאיר בו האמת ואינו תופס אותה בהשגה. אות ה' מבטאת את בחינת הבינה — "אורך ורוחב", כלומר השגה בכלים פרטיים, "כל אחד לפי מה שהוא מבין", בדוגמת ריבוי המשלים שיכול חכם למצוא לעניין עמוק. שתי הבחינות חייבות לפעול בלי פירוד, כדוגמת "תרין ריעין דלא מתפרשין" שבזוהר על חכמה ובינה למעלה. החידוש המרכזי (דף יח–יט): בינה בלא חכמה עלולה להביא לנפילה, שכן ההשגה לבדה, ללא נקודת ביטול, עלולה לאבד את הקשר לאמת שלמעלה ממנה; ואילו חכמה בלא בינה — ביטול שאינו יורד לידי השגה בפועל — "אינו כלום". בהמשך המאמר מבואר כיצד ההארה יורדת גם לאותיות ו"ה — למידות שבלב ולתורה שבעל פה, המביאה את הגילוי לידי מעשה, ומסתיים במשל העובר הלומד תורה במעי אמו כביטוי לכך שהארה זו נטועה בשורש הנשמה.