תניא - קונטרס אחרון - שיעור #3 - הרב מנחם הלפרין

תניא - קונטרס אחרון - שיעור #3 - הרב מנחם הלפרין תורה ותפילה בלא כוונה — שיעור שלישי בקונטרס אחון, עמ' קנד תקציר בשיעור זה נעמיק בקטע השלישי של קונטרס אחון (עמ' קנד), העוסק בשאלת עליית התורה והתפילה למעלה כאשר נעשות בלא כוונה. המגיד שם פלפול רחב בדברי הזוהר (פרשת שלח, פרשת פקודי, פרשת ויקהל ועוד) כדי לבאר את ההבדל המהותי שבין לימוד תורה שלא לשמה לבין תפילה בלא כוונה, ואת מדרגות העלייה השונות הנובעות מכך. הנקודה המרכזית יסוד השיעור הוא שאין לדמות כוונת התורה לכוונת התפילה, שכן ל"שלא לשמה" בכל אחת מהן גדרים שונים לחלוטין. בתורה קיים מצב ביניים — לימוד ללא כוונה חיובית וללא כוונה שלילית — הנסמך על האהבה המסותרת הטבעית שבנפש האלוקית ועל ההבנה השכלית הבסיסית, ומכוחם עולה לימוד זה להיכלות עולם היצירה. בתפילה, לעומת זאת, אין מצב ביניים שכזה, מפני שכל תוכן התפילה הוא הקדוש ברוך הוא עצמו, ועל כן כל הסחת הדעת היא בגדר "מחשבות זרות" הגוררות את התפילה למטה. אף על פי כן, מכיוון שתפילה מיסודה היא לשם שמיים — "דע לפני מי אתה עומד" — יש לה תקנה בדיעבד על ידי לקיטת כוונות מתפילות כל השנה. עיקרי השיעור שלוש דרגות בלימוד תורה: (א) לימוד עם אהבה ויראה גלויות — עולה לעולם הבריאה או היצירה לפי סוג הכוונה; (ב) לימוד לשם אינטרס צדדי — כוונתו הזרה "מתלבשת באותיות הדיבור" ותוקעת את הלימוד תחת השמש (זוהר, פרשת ויחי, דף ר' ע"ב); (ג) לימוד ניטרלי מאהבה מסותרת טבעית — עולה להיכלות עולם היצירה, ומשל לו כ"הבל פיהם של תינוקות של בית רבן" שאין בו חטא (זוהר, דף רנב ע"ב). ההבדל המהותי בין תורה לתפילה בלא כוונה: בתורה ניתן ללמוד את תוכן ההלכה בלא לכוון לנותן התורה — ויש כאן מצב ביניים בין שלושת הפנים. בתפילה, כיוון שכל תוכנה הוא "ברוך אתה ה'" — כינוס הדעת לקב"ה — כל הסחת הדעת היא מחשבה זרה ממש, ואין מצב ביניים. ביאור סתירת הזוהר בפרשת פקודי ופרשת ויקהל: בפקודי נאמר שהתפילה "עולה ונדחת" מתחת לרקיע התחתון — היינו מלכות דעשיה; בויקהל נאמר שאינה עולה כלל אל הרקיע. האדמו"ר הזקן מיישב: שני הזוהרות מדברים על אותו מקום, אלא לפי שני אספקטים — ביחס למלכות דעשיה, זה עולה לתחתיה; ביחס לז"א דעשיה (המידות), זה כלל אינו מגיע. אין כאן סתירה אלא תיאור אותו מצב מזווית אחרת (בהסתמך על שער הייחודים לרב חיים ויטאל, פרק ג'). שני מושגי עלייה: האדמו"ר הזקן מחדש שהמושג "עלייה" בזוהר כולל שני עניינים שאין ביניהם דמיון אלא בשיתוף השם בלבד: (א) עלייה מהותית — שמעשה האדם נדבק בספירות העליונות מכוח האהבה והיראה; (ב) עלייה כללית — שכל מעשה אדם ופגמיו "נראים למעלה", אף עבירות, שעולות להיכל הרביעי (זוהר, דף רנב ע"א). על יסוד זה מתיישבת עלייתה של תפילה שלא בכוונה. תקנת תפילה שלא בכוונה: מכיוון שיסוד התפילה הוא לשם שמיים ויש בה "דע לפני מי אתה עומד", ניתן לתקנה בדיעבד על ידי תפילה אחת מלוקטת מתפילות כל השנה — מכל יום קטע אחד בכוונה — וכן מצטרפות ועולות כל התפילות. לעומת זאת, לימוד תורה לשם אינטרס אין לו תקנה כלל, שכן הקב"ה "בכלל לא נמצא שם" (על פי פרק מ' בתניא ופרק לט).