חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״שירת הנשמות״ #5 - הרב יוסף יצחק הבלין

חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״שירת הנשמות״ #5 - הרב יוסף יצחק הבלין סיכום שיעור — הרב הבלין: המשך המאמר "ציון במשפט תפדה" (ליקוטי תורה, פרשת דברים) — שיעור 5 נעמיק בשיעור זה בביאור מהותה של ספירת המלכות כפי שנתבארה במאמר, ונעיין כיצד "תפלה" ו"זמרה" אינן רק פעולות של מידת המלכות אלא עצם מהותה, וכיצד השתוקקות זו נמשכת ופועלת התעוררות בלב האדם למטה. תקציר: מלכות — תפלה וזמרה, וכוחה לעורר את הלב למטה השיעור עוסק בהמשך המאמר (ליקוטי תורה, דברים, דף א' טור א' — יש לאמת את מראה המקום המדויק), ומבאר את מהות ספירת המלכות: אין לה מציאות לעצמה, וכל עניינה הוא ההשפעה אל הזולת — "אין מלך בלא עם". לכן נקראת המלכות "כבוד", שכשם שהכבוד אינו דבר עצמי אלא ביחס אל הזולת, כך המלכות כולה ביחס אל הנבראים. ומכיוון שבירידתה להחיות את הנבראים נתרחקה ממקורה, הרי היא משתוקקת תמיד לשוב ולעלות לשורשה, כמאמר הזוהר "נהורא תתאה קרי תדיר לנהורא עילאה ולא שכיך" — האור התחתון קורא ומשתוקק תמיד אל האור העליון ואינו נרגע. השתוקקות תמידית זו היא הנקראת "זמרה" ("למען יזמרך כבוד ולא ידום") והיא הנקראת "תפלה" — וזהו "ואני תפלה" (תהלים קט, ד), שהכתוב קאי על מידת המלכות, שמהותה היא תפלה, התשוקה ליכלל באלקות. עוד נתבאר שהמלכות כלולה מכל עשר הספירות: תשע הספירות שבה הן בחינת הקבלה — מה שהמלכות מקבלת מהספירות שלמעלה הימנה, ואילו "מלכות שבמלכות" היא בחינת ההשפעה למטה, הנקראת "דיבור שבמלכות" — "באשר דבר מלך שלטון" — שכשם שהמלך מנהיג את עמו בכוח דיבורו, כך האור והחיות הנמשכים לנבראים נקראים "דבר ה'", והוא מקור עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. אלא שבנבראים הגשמיים נמשך החיות בהעלם גדול עד שאינם מרגישים אותו כלל, מה שאין כן הנשמות למעלה והמלאכים העליונים מקבלים את חיותם בבחינת גילוי. ומעתה יובן כיצד פועלת זמרת המלכות על נשמת האדם למטה: כאשר אור הספירות העליונות מאיר בגילוי במלכות, מתגברת תשוקתה, ותפילתה היא בבחינת "דברים היוצאים מן הלב" — הנכנסים אל לב הנשמות והמלאכים, ומהם נמשכת ההתעוררות גם ללב האדם למטה. ובזה מיושבת השאלה שהוקדמה בשיעורים הקודמים: מניין באה לאדם התעוררות פתאומית של תשוקה לאלקות, ואף ליהודי שנתרחק שנים רבות — כי שורש נשמתו במלכות, המשתוקקת תמיד. הנקודה המרכזית מהותה של ספירת המלכות היא ההשתוקקות התמידית לשוב ולעלות לשורשה, ולכן נקראת "זמרה" ו"תפלה" — לא שיש לה תפלה, אלא שהיא עצמה תפלה, וזהו "ואני תפלה". כאשר יש גילוי אור אין סוף במלכות, מתגברת תשוקה זו ונעשית בבחינת "דברים היוצאים מן הלב הנכנסים אל הלב", ומזה נמשכת ההתעוררות והתשוקה לאלקות גם בלב האדם למטה מאליו. ובזה מבואר סוד ההתעוררות הפתאומית שבלב כל יהודי, אף הרחוק ביותר, שכן מקור נשמתו במלכות המשתוקקת תמיד. עיקרי השיעור מלכות — כבוד: כל גדר המלכות הוא ביחס אל הזולת ("אין מלך בלא עם"), ולכן נקראת "כבוד" — שאינו דבר עצמי אלא ביחס אל המכבדים, וכל עניינה השפעה לנבראים. זמרה ותפלה — מהות המלכות: בירידתה נתרחקה ממקורה והיא משתוקקת תמיד לשוב אליו — "נהורא תתאה קרי תדיר לנהורא עילאה" (זוהר) — וזהו "למען יזמרך כבוד ולא ידום" ו"ואני תפלה" (תהלים קט, ד), שהמלכות עצמה היא תפלה. קבלה והשפעה במלכות: המלכות כלולה מעשר ספירות — תשע הראשונות הן בחינת הקבלה מהספירות העליונות, ו"מלכות שבמלכות" היא בחינת ההשפעה למטה. דיבור שבמלכות: ההשפעה למטה נקראת "דיבור" — "באשר דבר מלך שלטון" — מקור עשרה מאמרות; בנבראים הגשמיים נמשך החיות בהעלם, ובנשמות ומלאכים העליונים — בגילוי. דברים היוצאים מן הלב: בעת גילוי אור אין סוף במלכות מתגברת תפילתה, וכדברים היוצאים מן הלב היא נכנסת אל לב הנשמות למעלה, וממנה נמשכת ההתעוררות ללב האדם למטה — ומכאן ההתעוררות הפתאומית שבכל יהודי (וכפי הסיפור שהובא בשיעור אודות התעוררות בתשובה אצל הרחוקים).