חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״שירת הנשמות״ #7 - הרב יוסף יצחק הבלין

חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״שירת הנשמות״ #7 - הרב יוסף יצחק הבלין סיכום שיעור באבודת התפילה — "וישכם אברהם בבקר": התעוררות האהבה המסותרת משנתה נעמיק בשיעור זה בביאור עניין "וישכם אברהם בבקר" על פי החסידות, ונעיין במשל השינה כפשוטה כדי להבין את מצב האהבה המסותרת שבנפש כל איש ישראל. השיעור מבוסס על המבואר בספר (דף לו, טור ראשון — לבירור), ומבאר כיצד עבודת התפילה היא-היא ההשכמה הרוחנית המעוררת את מדת החסד דאברהם אבינו. הנקודה המרכזית האהבה המסותרת והאמונה שבכל יהודי מצויות בו תמיד, אך יתכן שהן שרויות בבחינת "שינה" — היינו שאינן מלובשות בפנימיות המוח והלב אלא מרחפות עליו בבחינת מקיף בלבד. כשם שבשינה כפשוטה כוחות הנפש מסתלקים מן האברים ונשארים בבחינת מקיף, ולכן המחשבות הן חלומות בלתי מסודרים שבהם מתחברים שני הפכים ("ספינה פורחת באויר"), כך באמונה שבבחינת מקיף יכול האדם להאמין בה' ובו-בזמן לנהוג היפך רצונו יתברך, בלא להרגיש בסתירה. עבודת התפילה עניינה לעורר את האהבה משנתה ולהכניסה בפנימיות המוח והמחשבה — "וישכם אברהם בבקר". עיקרי השיעור משל השינה כפשוטה: בעת השינה כוחות הנפש אינם מסתלקים לגמרי ח"ו כבמיתה ("שינה אחד מששים במיתה" — ברכות נז, ב), אלא מרחפים למעלה מן הגוף בבחינת מקיף; לכן אין הכוחות פועלים באברים באופן מסודר. החלום כתולדת המקיף: בהיות כוח המחשבה בבחינת מקיף על המוח, אין האדם בעל בחירה על מחשבותיו, וחלומותיו מרכיבים עניינים הפכיים — משא"כ בהקיץ, שהכוח מלובש באבר בהתלבשות פנימית ("העין רואה — הנפש והאבר חד"). הנמשל — אמונה בבחינת מקיף: מצד הקשר העצמי של הנשמה ("חלק אלוקה ממעל ממש") כל יהודי מאמין ויודע ש"מלא כל הארץ כבודו"; אך כשידיעה זו אינה נכנסת בפנימיות המוח, אינה מונעת ממנו לעבור עבירה — ואף משתמש באמונה עצמה היפך רצונו ית'. "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא" (ברכות סג, א): הגנב המתפלל להצליח בגניבתו הוא הדוגמה לשינה רוחנית זו — וכל אחד יכול למצוא זאת בעצמו: בעל עסק הטרוד בעסקיו עד שאינו קובע עתים לתורה ואינו מתפלל בציבור, ואף על פי כן מבקש ברכת ה' בענייניו. גם ביושב אוהל: אף תלמיד חכם עלול ללקות בשינה רוחנית — כשמתפאר בהצלחת לימודו, או כשמונע עצמו מאריכות התפילה וההתבוננות בגדולת ה' בטענה שזקוק לזמן לחידושי תורה, כאילו התורה "תורתו" שלו ולא חכמתו ורצונו של הקב"ה. המסקנה העבודית: "צריך האדם לעורר את האהבה משנתה" — זהו כל עניין עבודת התפילה: שהאהבה תתגלה ותיכנס בפנימיות מוחו ומחשבתו, כאדם ער שמחשבותיו מלובשות בפנימיות, על ידי ההכנות לתפילה — לימוד חסידות, טבילה במקוה ונתינת צדקה (כמבואר בלקוטי תורה).