דיני סדר הנחת הפרשיות בתפילין ודיני פרשה פתוחה וסתומה — סימן לב–לד - הרב משה מרדכי גינזבורג
יום רביעי ט׳ תמוז תשפ״ו
|41:12
תיאור
דיני סדר הנחת הפרשיות בתפילין ודיני פרשה פתוחה וסתומה — סימן לב–לד - הרב משה מרדכי גינזבורג
בשיעור זה נעמיק בהלכות הנחת פרשיות התפילין — דעות הראשונים בסדר הבתים בשל ראש, ונעיין בדיני פרשה פתוחה וסתומה בשל יד, תוך בחינת שיטות הרמב"ם והראש ופסיקת אדמו"ר הזקן.
תקציר
השיעור עוסק בשני נושאים מרכזיים. הראשון: מחלוקת רש"י ורבינו תם (ושיעותיהם הגדולות של ראשונים) בסדר הנחת ארבע הפרשיות בבתי תפילין של ראש — כיצד "ימין ושמאל" מוגדרים לפי הקורא המסתכל מן החוץ, ומה הנפקא מינה להלכה למעשה בדיוק מיקום הרצועות. השני: הלכות פרשה פתוחה וסתומה בתפילין של יד, הנכתבות בקלף אחד, ומחלוקת הרמב"ם והראש בהגדרת כל אחד מן הסוגים — עד להכרעה המעשית של אדמו"ר הזקן.
הנקודה המרכזית
ארבע הפרשיות שבתפילין של ראש טעונות סדר מדויק בבתים, המבוסס על נקודת מבט "הקורא" — כלומר, מי שעומד מול המניח. לדעת רש"י, המרכז המדויק של הראש הוא הגבול בין ימין לשמאל, דבר המחייב דיוק בהנחת הקציצה. לדעת רבינו תם, הקצוות — "שמע" ו"קדש" — הם הבסיס, ודי שיהיו בצדדים ממש. בשל יד, כיוון שהארבע פרשיות נכתבות בקלף אחד, חלים דיני פרשה פתוחה וסתומה כמו בספר תורה, ואדמו"ר הזקן קובע להשאיר רווח של תשע אותיות הן בסוף פרשת "שמע" הן בתחילת פרשת "והיה אם שמוע" כדי לצאת ידי מרבית הדעות.
עיקרי השיעור
סדר הפרשיות בשל ראש — סימן לד, עמ' קלג: לכל הדעות הסדר הוא "קדש–והיה כי יביאך–שמע–והיה אם שמוע", כסדר כתיבתן בתורה. הגדרת "ימין ושמאל" נקבעת לפי הקורא המסתכל על המניח, ולא לפי ידו הדומיננטית של המניח עצמו — ולכן אפילו אִטֵּר אינו משנה את הסדר.
מחלוקת רש"י ורבינו תם: לרש"י, שמע מתחיל בדיוק מאמצע הראש לכיוון שמאל; לרבינו תם, "שמע" מוצב בקצה הימני של המניח (שמאל הקורא), ו"קדש" בקצה השמאלי — והסימן: "שמ" ו"קד" סמוכים לשי"ן שבצידי הבתים החיצוניים. נפקא מינה גדולה לרש"י: יש להדק את מיקום הקציצה לאמצע הראש במדויק.
נפקא מינה מעשית — שתי זוגות תפילין: כיוון שתפילין של רש"י פסולות לרבינו תם ולהפך, פוסק אדמו"ר הזקן שכל ירא שמים ינהג להניח שני זוגות — מנהג שהתפשט בחב"ד כבר מגיל בר מצווה, ויש לכך מכתב מפורש מהרבי.
דיני פרשה פתוחה וסתומה בשל יד — סימן לב, סעיפים נ–נג: "פתוחה" היא כשהפרשה מתחילה בראש שורה ויש לפניה רווח של תשע אותיות בסוף השורה הקודמת; "סתומה" היא כשמתחילה באמצע שורה. מחלוקת הרמב"ם והראש: להראש, שורה חדשה בתחילת טור = פתוחה; לרמב"ם, כל שאינה מתחילה ממש בראש השורה עם רווח לפניה = סתומה.
הכרעת אדמו"ר הזקן לפרשת "והיה אם שמוע": כיוון שפרשה זו היא סתומה בתורה, ואי אפשר לעשותה סתומה לכל הדעות בתפילין, קובע אדמו"ר הזקן לנהוג להשאיר רווח של תשע אותיות הן בסוף פרשת "שמע" הן בתחילת פרשת "והיה אם שמוע", וכן להתחיל "והיה אם שמוע" בראש שורה עליונה — הסדר המיטבי לצאת ידי רוב הדעות.