מאמרים יסודיים - ״ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כו'״ #2 - תורה אור פ׳ וארא - הרב יוסף יצחק הבלין

מאמרים יסודיים - ״ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כו'״ #2 - תורה אור פ׳ וארא - הרב יוסף יצחק הבלין בירור הניצוצות ושבירת הכלים — שורש הישות במשל ירידת הנשמה לגוף בשיעור זה נעמיק בעניין בירור הניצוצות ושורשו בשבירת הכלים דמלכין קדמאין דתהו, ונבחן את המשל הגדול מירידת הנשמה לגוף. נעיין כיצד נעלם הביטול שהיה לניצוצות ולנשמה במקורם, ומתוך כך מתחדדת מהות עבודת הבירור. תקציר המאמר פותח בטעם נטילת הרכוש ממצרים — שהוא ענין העלאת הניצוצות שנפלו שמה ("ונצלו את מצרים"), ומתוך כך עובר לבאר את שורש הניצוצות בשבירת הכלים. נתבאר שמקורם של רפ"ח הניצוצין הוא מעולם התהו, שלמעלה אף מעולם האצילות שהוא הראשון בסדר ההשתלשלות, ועל ידי "מיתת" שבעת המלכין קדמאין דתהו ("וימלוך... וימת") ירדו הניצוצות ונתלבשו בקליפות דבריאה־יצירה־עשיה. עיקר המאמר הוא המשל מירידת הנשמה לגוף: כשם שהנשמה קודם ירידתה היתה בביטול בתכלית למקורה ("חי ה'... אשר עמדתי לפניו"), וברדתה לגוף הגס נעלם ממנה הביטול עד שמרגשת העולם כיש נפרד — כן הוא בניצוצות שירדו אל הקליפות. הנקודה המרכזית שורש הישות והרגשת היש־ודבר בפני עצמו אינו אלא תוצאת שבירת הכלים — ירידת ניצוצות התהו אל תוך הקליפות, באופן שאינם מרגישים עוד את מקורם באור אין סוף ברוך הוא, ולכן בטֵל מהם הביטול שהיה להם בשורשם. המאמר ממחיש זאת במשל ירידת הנשמה לגוף, שהגוף החומרי מחשיך ומסתיר עד שהנשמה עצמה יכולה להגיע לבחינת פירוד מאלוקות. עומק הענין: עצם תחושת "לי יאורי ואני עשיתני" שבקליפה — והכפירה באחדותו יתברך — נובעת דווקא מן הניצוץ האלוקי המוסתר שבתוכה, שמחמתו אין הקליפה כופרת לגמרי אלא קוראתו "אלקא דאלקיא". מכאן מתבארת עבודת בירור הניצוצות: לגלות מחדש את הביטול הנעלם ולהשיב הניצוצות למקורם. עיקרי השיעור שורש הניצוצות בתהו ושבירת הכלים — "ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום... לפני מלוך מלך לבני ישראל" רומז על שבע המלכין קדמאין דתהו (שלמעלה מן האצילות), שעל ידי "מיתתם" — ירידה ונפילה ממדרגה למדרגה עד התעלמות האור — נפלו הניצוצות (כמאמר רז"ל "מאן דנחית מדרגתיה איקרי מת"). רפ"ח ניצוצין ונפילתם לבי"ע — "ורוח אלקים מרחפת על פני המים": מרחפ"ת אותיות רפ"ח מ"ת, רפ"ח ניצוצין שנפלו אל הקליפות. הנפילה היא דווקא בבריאה ולא באצילות, שהאצילות כולה קודש ו"לא יגורך רע", ואין בה מקור ואחיזה לרע (אזכור עמ' 11–12 בגוף הלימוד; ראה הערת המקורות). משל ירידת הנשמה לגוף — הנשמה במקורה היתה בביטול בתכלית, "כדבר הבטל במקורו שאין לו מציאות לעצמו"; פירוש "אשר עמדתי לפניו" הוא לשון ביטול ושתיקה ממציאות עצמה. ברדתה לגוף הגס נמשכת אחר תאוותיו, והגוף מחשיך עד שאין הנשמה מרגשת אלוקות. פגם החטא וענין הבירור — "נפש כי תחטא" — שהנפש עצמה חוטאת ופוגמת באותיות שם הוי"ה; ומכאן הצורך בבירור ותיקון להסרת ה"לבושים הצואים" שבגיהנום ובגלגולים, להשבת הנשמה אל שורשה. סוד הקליפה — "לי יאורי ואני עשיתני" — תחושת היש שבפרעה (יחזקאל כ"ט) נובעת מן הניצוץ המוסתר שבקליפה; ומפני אותו ניצוץ אין הקליפה כופרת לגמרי אלא מודה במציאות השם כ"אלקא דאלקיא", והפרדה זו מאחדותו יתברך היא עצמה הכפירה.