ברוכים הבאים לאתר שיעורי תורה MP3 · 770 רמת שלמה ירושלים

מאמרים יסודיים - ״ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כו'״ #5 - תורה אור פ׳ וארא - הרב יוסף יצחק הבלין

מאמרים יסודיים - ״ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כו'״ #5 - תורה אור פ׳ וארא - הרב יוסף יצחק הבלין

יום רביעי ב׳ תמוז תשפ״ו |20:01

תיאור

מאמרים יסודיים - ״ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כו'״ #5 - תורה אור פ׳ וארא - הרב יוסף יצחק הבלין בירור הניצוצות ושבירת הקליפות — תכלית מכות מצרים וגילוי האור שלמעלה מן הצמצום בשיעור זה נעמיק בעניין מכות מצרים ומגמתן הפנימית, ונבחן את הקשר היסודי בין בירור הניצוצות הקדושים לבין גילוי האור האלוקי שלמעלה מן הצמצום. תקציר השיעור מבאר — בהמשך לפרקים הקודמים במאמר (עמוד רע"ד [274]) — כי תכלית כל עשר המכות לא הייתה עבור בני ישראל, שהם "מאמינים בני מאמינים" ואינם זקוקים למופתים, אלא כדי לשבור את קליפת מצרים ולהעלות את הניצוצות הקדושים הכמוסים בתוכה. יסוד ההסבר הוא: הקליפה מרגישה עצמה כמציאות נפרדת ועצמאית מחמת אופן המשכת החיות אליה — בצמצום ובהסתר — ורק על ידי גילוי אור אלוקי שלמעלה מן הצמצום מתבטלת תחושת ה"יש" שלה ממילא. הנקודה המרכזית כל הנבראים, ובכלל זה הקליפות, מקבלים את חיותם וקיומם מהקב"ה בכל רגע ורגע — ואילו הייתה החיות מסתלקת רגע אחד היו שבים לאפס ממש. ואם כן, מנין לקליפה תחושת "יש ודבר בפני עצמו", עד שפרעה אומר "לי יאורי ואני עשיתיני"? הסבר הדבר: הקב"ה ברא את הדבר כך, שמחמת אופן המשכת החיות בצמצום ובהסתר נסתר האור האלוקי ונדמה לקליפה שאינה תלויה בלוקות. אולם כאשר מגיע גילוי אור שלמעלה מן הצמצום — כפי שנתגלה במכות מצרים — מתבטלת ה"ישות" של הקליפה ממילא, מתגלים הניצוצות הקדושים הכמוסים בתוכה ועולים אל מקורם. עיקרי השיעור תכלית המכות — שבירת הקליפה ובירור הניצוצות: הניצוצות הקדושים שנפלו במצרים היו מכוסים בקליפה כקליפת האגוז; שבירת הקליפה מאפשרת להם לחזור ולהתחבר למקורם. לפיכך כוונת כל עשר המכות הייתה "לשבור את קליפת מצרים ולהעלות ניצוצות הקדושה מתוכה" (עמוד רע"ד [274]). בני ישראל אינם זקוקים למופתים: כפי שמבואר בגמרא (שבת צ"ז), מי שטוען שעם ישראל לא יאמינו — שגה, שכן "מאמינים בני מאמינים" הם; מיד עם שמעם "כי פקד ה'" — "ויקדו וישתחוו". כל המכות נועדו אפוא עבור מצרים בלבד: "ויידעו מצרים כי אני ה'". מדוע הקליפה מרגישה עצמה כמציאות נפרדת: הקושי: כיוון שכל חיותה מגיעה מהקב"ה בכל רגע, כיצד מגיעה לה תחושת "יש" ופירוד? הסבר: תכונה זו באה "מחמת אופן המשכת החיות שבקרבן" — שהקב"ה צמצם והסתיר את האור, ומחמת הסתר זה נדמה לקליפה כאילו אינה תלויה. זה גופא בא ממידת הגבורה של הקב"ה — כוח הצמצום וההסתר (עמוד 46 לערך). משל "לא טוב היות האדם לבדו": רש"י, כפי שמבאר הרבי, אינו מפרש שרע לאדם להיות בודד — אלא שהמציאות של "היות האדם לבדו", כשסובר שהוא עצמאי לגמרי, היא עצמה לא טובה. לפיכך "אעשה לו עזר כנגדו" — הקב"ה סיבב שהאדם לא יוכל להסתדר לבדו, ומתוך כך יבין שאינו מציאות עצמאית. בדיוק כן הקליפה: המכות מלמדות אותה שאינה "מציאות" — "ואני עשיתיני" — כי מחייה את העולם רק הקב"ה. גילוי אור שלמעלה מן הצמצום ובטול הקליפה: "האותות והמופתים שעשה הקב"ה במצרים היו גילוי אור אלוקי שלמעלה מן הצמצום; ועל ידי זה נתבטל מאליו הישות והקליפה דמצרים" — שכן לגבי הקב"ה "אין שום צמצום ואסתר", ומיד שמאיר האור נראה שהכל אלוקות ממש, הניצוצות מתגלים ועולים למקורם.