מאמרים יסודיים - ״ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כו'״ #3 - תורה אור פ׳ וארא - הרב יוסף יצחק הבלין

מאמרים יסודיים - ״ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר כו'״ #3 - תורה אור פ׳ וארא - הרב יוסף יצחק הבלין שבירת הקליפות, בירור הניצוצות, וההמשכה מ"נהר היוצא מעדן" בשיעור זה נעיין בעניין שבירת הכלים ובהכרח להעלות את ניצוצות הקדושה שנפלו אל תוך הקליפות, מתוך משל קליפת האגוז המבואר בתורת חיים. נבחן כיצד עבודה זו מתבארת ביציאת מצרים, ונעמיק בהמשכת החיות מ"נהר היוצא מעדן" המתחלק לארבעה ראשים. תקציר השיעור פותח בביאור ענין שבירת הכלים — שאינה תקלה אקראית אלא חלק מן הסדר שבו האלוקות יורדת לברוא יש גשמי המנגד לאלוקות, ולכן נדרשים צמצום, העלם ושבירה. מכאן נמשך לביאור הקליפות (עמוד רסח) על דרך משל קליפת האגוז המכסה על הפרי, ולשלושה ענינים שהמשל מלמד: ההסתר, ההכרח לשבור כדי להגיע אל הפנימיות, וסדר הצמיחה שבו תחילה הטוב והרע מעורבים ורק אחר כך נפרדים. בהמשך מתבאר שכל זה הוא תוכן יציאת מצרים, ולבסוף נפתח ביאור הפסוק "ונהר יוצא מעדן". הנקודה המרכזית ירידת האור והניצוצות אל הקליפות אינה מקרה, אלא שלב הכרחי בתהליך הבריאה, שתכליתו העלאת הניצוצות בחזרה למקורם על ידי שבירת הקליפה המסתרת. סדר העבודה הוא בשני שלבים: תחילה בירור — הפרדת הרע מן הטוב המעורבים יחד (כפרי המעורב בקליפתו בתחילת גידולו), ורק אחר כך שבירה — שבירת הקליפה שכבר נפרדה והוקשתה, כדי לגלות ולהעלות את האור הפנימי. זהו תוכן הגלות והגאולה במצרים, שבמשך רד"ו שנה נעשה הבירור, ובאותות ומופתים נשברה קליפת מצרים להוצאת הניצוצות. עיקרי השיעור מהות שבירת הכלים — כאשר האור יורד באופן המחייב התעלמות, זו בחינת שבירה; היא חלק מהצמצומים וההעלם שמאפשרים בריאת דבר המנגד לאלוקות, ולא קלקול שאירע מאליו. משל קליפת האגוז (עמ' רסח) — הקליפות נקראות כן לפי שהן מכסות ומעלימות את הניצוצות לגמרי, עד שהבריאה מרגשת עצמה כמציאות נפרדת; וכשם שאין מגיעים אל הפרי אלא בשבירת קליפתו, כך אין מעלים את הניצוצות אלא בשבירת הקליפות. שלושה ענינים במשל (על פי תורת חיים) — הקליפה (א) מסתרת, (ב) מחייבת שבירה כדי להגיע אל התוך, (ג) ובתחילה מעורבת בפרי ורק בגמר הבישול נפרדת ומתקשה — כנגד סדר בירור הרע מן הטוב הקודם לשבירה. תוכן יציאת מצרים — המכות והאותות והמופתים היו לשבירת קליפת מצרים; רד"ו שנים (210) של עבודה קשה בחומר ובלבנים היו בירור הניצוצות שנפלו למ"ט שערי טומאה, ואחריו השבירה להעלאתם לקדושה. פתיחת "ונהר יוצא מעדן" — הנהר הוא המשכת שפע החיות; בעודו מחובר למקורו הוא בחינת חכמה דאצילות (עדן) — אלוקות ממש שאין בה צמצום, "עין לא ראתה"; ורק במשתלשלו ובהיפרדו ממקורו מתחיל ההתחלקות לארבעה ראשים (פישון וכו').