לקוטי תורה פ׳ בלק מאמר א׳ - הרב יוסף יצחק אופן

לקוטי תורה פ׳ בלק מאמר א׳ - הרב יוסף יצחק אופן ארבע בחינות שבישראל — מחשבה, דיבור, מעשה ורצון — מאמר בלדי"ט תקציר בשיעור זה נעמיק בארבע הבחינות שבישראל — מחשבה, דיבור, מעשה ורצון — כפי שמבוארות במאמר חסידי (ככל הנראה מלקו"ת). נבחן את ההבדל המהותי בין שלוש הבחינות הראשונות לבין בחינת "אף" שלמעלה מהן, ונעיין בעניין ירידת הנשמות לעולם הזה, קיום המצוות וגילוי אור אין-סוף. הנקודה המרכזית המאמר מבאר כי ישראל כוללים ארבע בחינות: מחשבה — שהיא "יש מאין", ובה מתחילות אותיות לראשונה; דיבור — שהוא ציור המחשבה בגילוי לזולת, ולפיכך "יש מיש"; מעשה — שהוא עניין נפרד לגמרי, כרמוז בצורת האות כ"ף שקו שלישי שלה אינו מחובר; ובחינת "אף" — הרצון שלמעלה ממחשבה דיבור ומעשה, שמתגלה דווקא בעשייה הגשמית, משום שסוף מעשה עולה תחילה, כנוסח "נעוץ תחילתן בסופן". הנשמות, שעלו במחשבה של הבורא כביכול, שייכות לבחינת עולמות הנעלמים (עלמין סתימין), ולפיכך אין להן שם לפני ירידתן לגוף — כי השם הוא ציור ההגבלה השייך לגוף דווקא. על ידי קיום המצוות — שהן רמ"ח פיקודין ממש מרמ"ח אבריו של המלך — מתגלה בנשמה אור אין-סוף ממש, שזהו עיקר העלייה הגדולה שמשיגה הנשמה בירידתה לעולם הזה. עיקרי השיעור ארבע בחינות: מחשבה, דיבור, מעשה, ורצון (אף). המחשבה היא "יש מאין" — לפניה לא היו אותיות כלל. הדיבור הוא "יש מיש" — ציור המחשבה במורגש לזולת, ולכן מחשבה ודיבור מחוברים. המעשה הוא עניין נפרד לגמרי, כרמוז בצורת האות כ"ף שהקו השלישי אינו מחובר לשאר. בחינת "אף" היא הרצון שלמעלה מכולם. עשרה מאמרות ומאמר אחד כולל. העולם נברא בעשרה מאמרות, אך קדם לכל מאמר אחד כולל ("ברוך אומר ועושה"), ורק לאחר מכן נתפרט לרבוא ריבויין. השמות בלשון הקודש של כל נברא הם צירופי אותיות הדיבור האלוקי המהווה ומחייה אותו. עולמות גלויים ונעלמים. כל מה שיש בעלמין דאתגליא (דיבור) מוכרח שיהיה כלול קודם בעלמין סתימין (מחשבה), כמו שהדיבור הוא גילוי המחשבה. לנשמות אין שם לפני ירידתן לגוף — ראיה: רשב"י שהיה גלגול של משה רבינו נקרא בגלגולים בשמות שונים, מה שמוכיח שהשם קשור לגוף ולא לנשמה עצמה. בחינת יחידה ונקודת הלב. ישנן שתי בחינות בלב: חיצוניות הלב (אהבה הנולדת מדעת והתבוננות) ופנימיות הלב (נקודת הלב — בחינת יחידה), שהיא למעלה מטעם ודעת ואין לה "לעומת זה". על ידי קיום המצוות מתגלה הרצון העליון הסובב, שמשפיע על פנימיות הנשמה ממש. הסדר הנדרש הוא מלמטה למעלה: קודם חיצוניות הלב, ואחר כך פנימיות. עלייה הנשמה על ידי המצוות. הירידה לעולם הזה היא לצורך עלייה — שכן על ידי רמ"ח מצוות (שהם רמ"ח אברי המלך ממש) נמשך אור אין-סוף בנשמה. תורת פיך — תורת עולם הזה — "טוב לי מאלפי זהב וכסף", כי עדיפה על האהבה שהייתה לנשמה לפני ירידתה. הנוסח "נעוץ תחילתן בסופן" מבאר שהרצון, שהוא ראשית הכל, מתגלה דווקא בסוף — בעשייה הגשמית.