לקוטי תורה, פרשת דברים "ציון במשפט תפדה" #5 - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה, פרשת דברים "ציון במשפט תפדה" #5 - הרב יצחק מאיר וייס תקציר — משפט וצדקה שלמטה כנגד חסד ורחמים שלמעלה, וגילוי "אלקיך" לציון השיעור פותח בפתיחת המאמר השני, המבוסס אף הוא על הפסוק "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה", ובציון הצמח־צדק למדרש רבה פרשת עקב (בערך דף ד', א' — טעון אימות) על משל המלך והמטרוניתא: כנגד שני ה"אריסים" שהביא אברהם אבינו — צדקה ומשפט ("ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט") — זקף הקב"ה שני אריסים משלו: חסד ורחמים ("כי ההרים ימושו... וחסדי מאתך לא ימוש"), ובסופו של דבר "וארשתיך לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים" — כל הארבעה ניתנו לישראל. החלק הראשון של המאמר מתמקד במשפט וצדקה, והחלק השני יבאר את החסד והרחמים שכנגדם. הנקודה המרכזית עיקר השיעור בביאור השייכות שבין דרגת ציון שבנפש לבין שם אלקים. ציון היא פנימיות ירושלים — בחינת ביטול מוחלט כ"סימנא בעלמא", ועבודתה היא בבחינת גילה ("בני ציון יגילו במלכם", "ותגל נפשי באלקי"), שהיא שמחה שבפנימיות הלב הכלולה מרעדה — "גילו ברעדה" — ומשום כך היא נעלית מן ה"שמחה" הגלויה של "ישמח ישראל בעושיו". והנה, המשכת גילוי כה נעלה מבחינת "ואנכי הוי' העליון" אל פנימיות הנפש אינה אלא על ידי גבורות וצמצומים דווקא — לא צמצום המעלים, אלא צמצום שעניינו להביא את המקיף אל כלי המקבל, ולזאת נאמר "עליך אלקיך ציון". עיקרי השיעור שני האופנים בהתקשרות — המדרש (רבה עקב) מעמיד צדקה ומשפט שמצד ישראל כנגד חסד ורחמים שמצד הקב"ה, וסיומו "וארשתיך לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים" — שכל הארבעה חוזרים ונינתנים לישראל. ציון ופנימיות ירושלים — "שבחי ירושלים... הללי אלקיך ציון": ירושלים שייכת לשם הוי' וציון דווקא לשם אלקים, ולכאורה היה ראוי להיפך, שהרי ציון היא הדרגה הפנימית והביטול העצום ד"סימנא בעלמא" (כלשון רשב"י). קושיה זו היא ציר כל המאמר. גילה למעלה משמחה — בשני טעמים: (א) גילה כוללת שתי תנועות הפכיות, קירוב ורחוק, ואין חיבור הפכים אלא מכוח גילוי נעלה שלמעלה משניהם; (ב) גילה היא שמחה שבפנימיות הלב, ו"על מדת הכסא" — כדרך שכל הנוגע בעצם החיות בא בשקט ולא ברעש חיצוני, כענין לוחות שניות שניתנו בחשאי. צמצום המשכה ולא צמצום העלם — הפניית הצמח־צדק ל"ועיין מה שכתוב בד"ה ויקח קורח" בענין חוט הציצית: חוט מבטא המשכה מצומצמת מן המקיף, ודווקא על ידי צמצומים ושערות אפשר להמשיך מדרגות הכי גבוהות אל כלי המקבל. וזהו "ותגל נפשי באלקי" — ההתפעלות מכוח שלמותו יתברך שהאינסוף מצטמצם ומתגלה אצל הנברא (וכמבואר בד"ה שובו ישראל, שגם שם הוי' עצמו בא בבחינת אלקים). שלושה ביאורים ב"משפט" — (א) ביטול הרצון וצמצום עצמו, "קדש עצמך במותר לך", ו"יצר טוב שופטן" — שהאדם פוסק את הדין ואינו מניח לנפש הבהמית להתפרע; ומידה כנגד מידה מעורר שגם האינסוף יצמצם עצמו להתגלות אליו. (ב) על ידי לימוד התורה — "אם אין חכמה אין יראה" (כמבואר בד"ה וידבר אלקים את כל הדברים האלה), שהתורה מביאה לביטול הנעלה שהוא בחינת ציון; והסרת המעלים שבנפש הבהמית מפנה מקום לגילוי — "מלאה צור מחורבנה". (ג) "כמשפטו" — לתת כל דבר על מכונו, ובזה נשאר צריך עיון היאך מתיישב עם קודמיו.