לקוטי תורה פ׳ שלח "ויאמרו אל כל עדת בני ישראל" #6 - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה פ׳ שלח "ויאמרו אל כל עדת בני ישראל" #6 - הרב יצחק מאיר וייס טובה הארץ מאד מאד — מעלת ירושלים של מטה והעבודה התחתונה דווקא (המשך, חלק ו') תקציר בשיעור זה נעמיק בהמשך המאמר "טובה הארץ מאד מאד" (לקוטי תורה, פרשת שלח, סוף אות ד', דף לח), ונבחן את שורש חטא המרגלים מול ביאורם של יהושע וכלב "טובה הארץ מאד מאד". נעיין בכמה אופנים מעמיקים — שאותם פותח הרב בלשון "ויובן זה עוד" — המגלים מדוע דווקא העבודה הפשוטה והתחתונה היא הכלי לגילויים הנעלים ביותר. הנקודה המרכזית טענת המרגלים הייתה שעבודת ה' צריכה להיעשות אך ורק בדרגות הנעלות — בבחינת מחשבה ודיבור, בחינת "אם" ו"אחותי", ירושלים של מעלה — בלי הירידה אל המעשה הגשמי בפועל. אמת הדבר היא, כדברי כלב, ש"נעוץ תחלתן בסופן": ההמשכה היותר נעלית, פנימיות הכתר והבחינה הבלתי-גבולית של "מאד", נמשכת ומתגלית דווקא על ידי הדרגה התחתונה — מעשה המצוות בגשמיות, בחינת "בת", ירושלים של מטה ועבודת עבד. דווקא בחינה זו היא "השער לה'", היסוד והבסיס שעליו עומד הכל, ובה בוקעים את מדידת הכלים כדי להמשיך גילוי שלמעלה מהגבול. עיקרי השיעור שורש החטא וההמשכה דרך המעשה (אות ד', דף לח): עניין המצוות הוא בירור והסרת ההעלם למטה, הפועל בשורש ההעלם למעלה (העיגולים). המרגלים סברו שדי בקיום רוחני (כדוגמת קיום המצוות של אברהם אבינו), אך טעותם שההמשכה לבקיעת הכלים באה דווקא על ידי מעשה המצוות למטה — "סוף, ונעוץ תחלתן בסופן". שלוש מדרגות המקבל — בת, אחותי, אמי (ד"ה רוני ושמחי בת): על פי המדרש "לא יזוז מחבבו עד שקראה ביתי... אחותי... אמי", שבו "בת" היא קבלת-עול ויראה פשוטה (מקבלת בלבד), ו"אם" היא תכלית הביטול והאחדות עד שכביכול משפיעה לאלוקות. המרגלים רצו רק את מעלת "אם", וכלב חידש שיש מעלה דווקא בעבודת ה"בת". (הקישור בין המדרגות לשמות מבואר מפורש בתמליל; הזהות "אם=משפיעה" הוסקה מן ההקשר.) ירושלים של מטה וירושלים של מעלה — "השער לה'": שתי הבחינות הן יראה (יר-שלם) ועבודת המקבל, אלא שירושלים של מעלה שייכת למחשבה הנעלית, וירושלים של מטה — למלכות ולקבלת עול מלכות שמים. לכן "נשבע הקב"ה שלא ייכנס בירושלים של מעלה עד שייכנס בירושלים של מטה", שכן "זה השער לה'" וההמשכה הגבוהה תלויה בעבודה התחתונה המקדימה לה (ועל זה "ושכנתי בתוכך" דווקא). עבד ובחינת "וגבה מאד": המעשה בפועל הוא הכלי לפנימיות הכתר, ובחינת "בת" היא קיום המצוות במעשה גשמי הנקראת "עבד". על עבודת העבד נאמר "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד" — וזהו "מאד מאד" שבמאמר: הבלי-גבול דאלוקות מתגלה דווקא בירידה אל הארץ ובמעשה בפועל. שלוש פעמים "קדוש"/"ארץ" וג' הקווים מחשבה-דיבור-מעשה: המצוה בג' בחינות מחשבה-דיבור-מעשה (כנגד בראתיו יצרתיו אף עשיתיו), הממשיכות בבריאה-יצירה-עשיה, וכנגדן ג"פ "קדוש" וג"פ "ארץ ארץ ארץ" (שלה, פרשת ויחי; עץ חיים). המרגלים הסכימו לדיבור (שעדיין מחובר לאדם) והתנגדו למעשה; ואילו האמת שבחינת "קדש" שלמעלה מג' הכתרים — וכן בחינת "אף" — מתגלית דווקא בעשיה הגשמית (כמבואר בד"ה אף עשיתיו ובד"ה כי ביום הזה יכפר, פרשת אחרי). הערה לגבי המקורות: ציוני דף לח, אות ד', וכן ד"ה רוני ושמחי בת, ד"ה כי ביום הזה יכפר, שער השל"ה ועץ חיים — מופיעים במפורש בתמליל. החלוקה המדויקת של ג' המדרגות מול בריאה-יצירה-עשיה והזיהוי המלא של ד"ה "אף עשיתיו" שוחזרו מתוך ההקשר. אם תעלה את שם המאמר המדויק או מראי-המקום, אוכל לחדד.