לקוטי תורה פ׳ שלח "ויאמרו אל כל עדת בני ישראל" #5 - הרב יצחק מאיר וייס

לקוטי תורה פ׳ שלח "ויאמרו אל כל עדת בני ישראל" #5 - הרב יצחק מאיר וייס כותרת: אתערותא דלתתא ושורש ההעלם בעיגולים — מצוות ארץ ישראל והמשכת "זבת חלב ודבש" שלמעלה מן הכלים תקציר בשיעור זה נעמיק בכוחה של המצווה הנעשית למטה בגשמיות לפעול המשכת אור אין סוף, ובטעם שבעבורו נקראת ארץ ישראל דווקא "ארץ זבת חלב ודבש". נתבונן בקשר שבין האתערותא דלתתא לאתערותא דלעילא, ובשורש ההעלם וההסתר שבעולם הנמשך מבחינת העיגולים. המאמר פותח בכך שכללות עניין המצוות הוא בירור: בסור מרע מסיר את הפסולת, ובעשה טוב מעלה את הטוב ומכלילו בהמשכת אור אין סוף. על כך מקשה אדמו"ר הזקן — מה הקשר בין פעולת בירור גשמית ומוגבלת לבין המשכת אור הבלי-גבול? והתשובה: ההעלם וההסתר שבעולם שורשם בבחינת העיגולים, שהיא המשכה שבתחילתה בבחינת מקיף והמקבל בקטנות, ובריבוי ההשתלשלות היא נותנת מקום לְהעלם והסתר מוחלט. משום כך "באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא" — כשהיהודי מסיר את ההעלם למטה, הוא פועל למעלה הסרת ההעלם הדק והנעלה ביותר שבצמצום, ואז "אסתלק יקרא דקודשא בריך הוא בכולהו עלמין" — האור בוקע את הצמצום ומתגלה בכל העולמות. הנקודה המרכזית עיקר המאמר הוא בביאור מדוע דווקא הפעולה במקום הנמוך והגשמי ביותר היא הפועלת את הגילוי הנעלה ביותר. לפי שההעלם שהיהודי מתמודד עמו למטה שורשו בהעלם הכי דק שבצמצום ובעיגולים, הרי שמכוח "כעניין שפעל למטה כך נפעל למעלה" — בהסירו את ההעלם הגס למטה הוא בוקע את הצמצום הדק שבשורש. זוהי גם התשובה לטענת המרגלים, שטענו (לכאורה) שאין צורך לרדת עד למטה מטה, אלא אפשר לפעול את הסרת ההעלם בשורשו העליון. ועל כך משיב המאמר שדווקא בירידה למקום הנמוך ביותר ובפעולה שם ("לעשות בארץ") נמשך "זבת חלב ודבש" שלמעלה מן הכלים. עיקרי השיעור שורש ההעלם בעיגולים: ההעלם וההסתר שבעולם נמשכים מבחינת העיגולים — המשכה שבראשיתה מקיף והמקבל בקטנות, וריבוי ההשתלשלות (התלבשות האורות בכלים) נותן מקום להעלם והסתר מוחלט. משום כך הסרתו פועלת בשורש הדק ביותר שבצמצום. דיוק לשון "זבת": אדמו"ר הזקן מדייק ש*"זבת"* אינו לשון מפעיל סתמי אלא לשון גרימה — שהארץ גורמת לאחר לזוב. כלומר, קיום המצווה למטה בארץ ישראל פועל למעלה "באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא" שיומשך "זבת חלב ודבש". *חלב ודבש — חסדים וגבורות:* חלב ודבש הם בחינת כללות עשר הספירות שהן בחינת מ"ה ובן (שני מילויי שם הוי' — האחד בגימטריה 45, והשני בן). חלב הוא בחינת חסדים (תנועת העליון בהתפשטות) ודבש הוא בחינת גבורות (הדגש על המקבל ומצבו), ושניהם בחינת מוחין דגדלות שההמשכה בהם נמשכת בגילוי. חלב כהמשכת בינה לגדל הז"א: החלב נמשל להמשכה הנעלית הנמשכת מן הבינה לגדל את הוולד (בחינת אלדד ומידד — "שני דדים דאימא"), על דרך החסדים דבינה המגדלים את המידות (ז"א). הדבש נקרא "דין דגדלות" — גילוי האורות שהוא היפך הצמצום של כל הכלים. "לעשות בארץ" — לשון תיקון: בהמשך מתפרש "לעשות" גם מלשון תיקון ("ותרגומו ותקן כולא") — לתקן ולהכשיר את הכלים שיבקעו בהם האורות ויתגלו למטה, ודווקא על ידי קיום התורה והמצוות בארץ ישראל בפועל ממש.