מאמר "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" תשמ״א #1 - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" תשמ״א #1 - הרב יעקב גולדשמיד ציון במשפט תפדה — שני אופני הגאולה: משפט וצדקה (מאמר "ציון במשפט תפדה", ספר המאמרים תמוז-אלול, עמ' קמ"ב — נאמר בשבת חזון) נעמיק בביאור הפסוק ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, ונבחן את שני אופני הפדיה שבכלל ישראל ואת שרשם למעלה. הנקודה המרכזית המאמר מיוסד על דיוקי אדמו"ר הרש"ב נ"ע, שאין הכוונה ב"ציון" לעיר ציון בפרט אלא לכללות ישראל — וכלשון הצמח צדק שהפירוש על העיר עצמה דחוק. ובכללות ישראל גופא ישנן שתי דרגות: "ציון" הם המצוינים בתורה ומצוות, ו"שביה" הם הנתונים בשבי בגוף ובנפש, שגאולתם באה על ידי התשובה. ההפרש שביניהם הוא ההפרש שבין אור הבא בהגבלה ובגדר הכלים — משפט, סדר ויושר, שמגיע להם על פי דין — לבין אור שלמעלה מהגבלה, הנמשך בבחינת צדקה דווקא. עיקרי השיעור הדיוק בלשון "אין הכוונה על עיר ציון בפרט" — הרבי מדייק שאין זה לשלול את הפירוש על העיר בלבד, אלא לשלול אף את הפירוש שקאי על היושבים בציון דווקא, שהרי הכוונה לכל יהודי ויהודי באשר הוא (הערות ג-ד שבמאמר). מקור השם "ציון" בישראל — על פי רשימות הצמח צדק והירושלמי על הכתוב "לאמור לציון עמי אתה", שנקראו ציון על שם היותם מצוינים בתורה ומצוות, גמילות חסדים ועבודת הקרבנות. מיהם "שביה" — לא רק החוזרים מן השבי, אלא כלשון המאמר: אף מלשון תשובה, ועם זה שהם בשבי ממש בגוף ובנפש; ופדייתם באה על ידי התשובה. משפט לעומת צדקה — הפדיה של העוסקים בתורה ומצוות היא בשורת הדין, ולכן "משפט"; ואילו הפדיה של השבים אינה מצד הדין אלא מצד הצדקה, ובזה שני עניינים: שאין הם זקוקים לצדקה מצד הדין, ואדרבה עניין המשפט שולל צדקה כלשון "לא תכירו פנים במשפט". ההשלכה בעבודה — משפט הוא האור הבא בגדר הכלים ובהגבלה, וצדקה היא האור שבבחינת בלי גבול, ומשום כך דווקא בעלי תשובה — שמעשיהם למעלה מסדר העולם — נמשך אליהם אור נעלה יותר.