חסידות מבוארת - עבודת התפילה - מבוא כללי #4 - הרב יוסף יצחק הבלין

חסידות מבוארת - עבודת התפילה - מבוא כללי #4 - הרב יוסף יצחק הבלין עבודת התפילה כמלחמה רוחנית — הזדככות הנפש הבהמית בשיעור זה נעיין בעומקה של עבודת התפילה על פי דרך החסידות, ונבחן כמה פרטים ודקויות הנוגעים לעצם מהותה כזמן של קרב ועבודת קורבן פנימית. תקציר השיעור עוסק בביאור עמוק של מהות התפילה לפי תורת החסידות, בהמשך לדיונים קודמים (עמ' 22). נקודת המוצא היא לשון הזוהר הקדוש שתפילה היא "שעת צלותא שעת קרבא" — עת מלחמה, וכן דברי התרגום על הפסוק "אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי" שמפרש "חרב" ו"קשת" כנגד "צלותי ובעותי" — תפילה ובקשה. השאלה הנשאלת: מהו אופי המלחמה שבתפילה? התשובה: אין הכוונה רק להדיפת המחשבות הזרות, אלא לזיכוך עצמי של הנפש הבהמית, כדי שאור הנשמה האלוקית יחדור ויאיר בחיי האדם לאורך היום כולו. זו גם הסיבה שתפילות נתקנו כנגד קרבנות — שניהם ענינם "הקרבת" הנפש הבהמית לאלוקות. הנקודה המרכזית תכלית התפילה אינה רק עורר רגש דתי חולף, אלא לפעול שינוי מהותי בנפש הבהמית עד שתיהפך מריחוק לקרבת אלוקים. ככל שהאדם משיג בשכלו את גדלות ה' ומכוון לביטול הנפש הבהמית בשעת התפילה, כך מזדכך הגוף ממשיכתו לתאוות גשמיות, ואור הנשמה חודר ומאיר בחיי היום-יום. "המלחמה" שבתפילה היא עצם עבודת ההקרבה הפנימית — שבסופה גם הנפש הבהמית עצמה תחפוץ ותאהב את עבודת ה'. ביטוי מובהק לכך הוא הלשון החסידית: אדם שעובד בתפילה באמת נאמר עליו "ער אַרבעט מיט זיך" — הוא עובד עם עצמו. עיקרי השיעור "שעת קרבא" — מלחמה עצמית, לא חיצונית: הזוהר מגדיר תפילה כ"עת מלחמה" לא בגלל הסחות הדעת בלבד, אלא משום שעצם התפילה היא קרב — לזכך את הנפש הבהמית ולהפכה. תכלית התפילה — שינוי מתמיד, לא רגש חולף (עמ' 22): השפעת התפילה אמורה להישאר ולחדור לכל ימות החול, עד שחיי האדם הגשמיים יהיו "חיים נשמתיים חדורים בכוונה אלוקית." הקרבת קורבן כמשל לתפילה: כשם שבקרבן לוקחים בהמה גשמית ומקדישים את חיותה לשם שמים — כך בתפילה מקריב האדם את נפשו הבהמית, מוציא ממנה את חיותה לעניינים ארציים ומהפך אותה לאהבת ה'. ריבוי התפילות בדורות המאוחרים: אנשי כנסת הגדולה תיקנו שמונה-עשרה ברכות בלבד, כי בדורות הראשונים היו הגופות מזוכחות יותר ולא נדרשה עבודה כה ממושכת. ככל שירדו הדורות וגבר הרע, נתעצמה המלחמה ונדרשה תפילה ארוכה ומרובה יותר. "שמץ מניה" נדרש מכל אחד: אף שהיפוך הנפש הבהמית בשלמותה שייך לדרגת צדיקים בלבד (כמבואר בספר התניא), מחויב כל אדם בחלקו שבדבר — לפעול בתפילה שגם נפשו הבהמית תרגיש משיכה מסוימת לעבודת ה'.