חסידות מבוארת - עבודת התפילה - מבוא כללי #5 - הרב יוסף יצחק הבלין

חסידות מבוארת - עבודת התפילה - מבוא כללי #5 - הרב יוסף יצחק הבלין תוכן הפנימי של תפילת שמונה עשרה: מבקשת צרכים לגילוי אלוקות בשיעור זה נעמיק בשאלה מהותית בעבודת התפילה: מהו התוכן הפנימי האמיתי של בקשות שמונה עשרה, ונבחן כיצד ניתן להבין את עניין "בקשת צרכיו" לאור תורת החסידות. תקציר השיעור עוסק בסתירה לכאורה שבין שתי הבנות של התפילה: מצד אחד, מגדולי מוני המצוות (רס"ג, רמב"ם, ספר החינוך) עולה כי עיקר מצוות התפילה מן התורה הוא שכאשר חסר לאדם דבר מה, חייב הוא להתפלל ולבקש מהבורא — כלומר, תפילה כ"בקשת צרכיו". אם כן, מה חידשה תקנת כנסת הגדולה של שמונה עשרה ברכות שלוש פעמים ביום, בנוסח קבוע, בין יזדקק האדם לאותם ענינים ובין לא? האדמו"ר הזקן במאמריו מסביר כי ברכות שמונה עשרה לא נתקנו בשביל בקשת צורכי האדם גרידא, אלא כדי להמשיך גילוי אלקות בעולם. כאשר מתברכת השנה בכל טוב, יש התגלות אלקות; כשמקבץ הקדוש ברוך הוא את ישראל מן הגלות, נתגדל כבודו; וכשמתרפא חולה — ממשיכים אלקות לעולם הגשמי. מקור רעיון זה הוא בתורת הרב המגיד ממזריץ' בספר אור תורה, שם מבואר כי כוונת המתפלל צריכה להיות לשם "ראש דכל ראשין" — השכינה — ולא לצורך עצמו. הנקודה המרכזית עבודת התפילה בשמונה עשרה ברכות אינה מתמצית בבקשת צרכי הגוף והנפש של האדם הפרטי, אלא תוכנה הפנימי הוא הרצון להמשיך גילוי אלקות בעולם. כשם שהאדם לא נברא אלא לכבוד הבורא, כך גם בקשותיו — ואפילו הגשמיות שבהן — צריכות לנבוע מתוך הרצון שיתגלה הקדוש ברוך הוא בעולם ויתברכו כל הנבראים. דרגה זו היא תפילת צדיקים, ואולם "שמץ מינה ואפס קצהו" נדרש מכל אחד ואחד לפי מדרגתו. עבודת התפילה נמשלה לסולם — שליבה אחר שליבה, דרגה אחר דרגה, עד שמחשבות האדם מכוונות כולן אל הבורא ובקשותיו הופכות לבקשות גילוי אלקות. עיקרי השיעור שתי הבנות בתפילה ושאלת יסוד (עמ' 24, טור שני): לפי הנגלה, עיקר מצוות תפילה מן התורה היא "בקשת צרכיו" — ועל כן תמוה מדוע תיקנו חז"ל שמונה עשרה ברכות בנוסח קבוע לכל יום ויום, גם כאשר אין צורך ספציפי לאותה ברכה (כגון עשיר המתפלל ברכת השנים). ביאור האדמו"ר הזקן — גילוי אלקות לא צרכי עצמו: הברכות שבתפילה נתקנו לא כדי שיבקש האדם לנאות עצמו, אלא כדי שיתגלה הקדוש ברוך הוא בעולם. כשיש פרנסה, בריאות, קיבוץ גלויות — יש בכך גילוי אלקות גלוי ומוחש בעולם הגשמי. מקור בתורת המגיד ממזריץ' (אור תורה): המגיד מלמד שכוונת המתפלל תהיה לשם השכינה — "ראש דכל ראשין" — שכן הנשמה היא חלק אלוק ממעל, ובקשה שכזו היא "בקשת שכינה", ואין לה מקטרגים. דוגמת אברהם אבינו: כשהבטיח הקדוש ברוך הוא לאברהם "ואגדלה שמך", הכוונה הייתה שפרסום שמו של אברהם ישמש להפצת אמונת הבורא בעולם — כך כל בקשה גשמית יכולה להיות כלי להגדלת כבוד שמים. מדרגות בעבודת התפילה — הסולם הרוחני: אין אדם שמגיע ברגע אחד לדרגה שאינו חושב על צרכי עצמו. תפילה נמשלה לסולם — "מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" — ועל האדם לטפס שליבה אחר שליבה לאורך כל ימי חייו, עד שבקשותיו ישתלבו ברצונו יתברך.