חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״תפילת בעלי עשקים״ #1 - הרב יוסף יצחק הבלין

חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״תפילת בעלי עשקים״ #1 - הרב יוסף יצחק הבלין תפילת בעלי עסקים - "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" (עמ' קנט) תקציר השיעור עוסק במאמר "מה עם רבים לא יוכלו", המבאר את עבודת התפילה של "בעלי עסקים" - אנשים הטרודים בענייני פרנסה. המאמר דן בפסוק בשיר השירים "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה". בפירוש הפשוט מדובר על עוצם אהבת בני ישראל להקדוש ברוך הוא, שאין שום דבר בעולם - אפילו לא הון עתק - שיכול לבטלה. אולם מכך שהכתוב מדגיש דווקא "מים רבים" מוכח שישנם "מים" שכן יכולים לכבות אהבה, וזה מוביל לביאור הפנימי: "מים רבים" הם טרדות הפרנסה, שכן טרדות אלו שוטפות את דעתו ולבו של האדם כשטף נהר, ועלולות להטביע ולבטל את התקשרותו לה'. פירוש רש"י, לעומת זאת, מבאר "מים רבים" כפיתויי ואיומי אומות העולם. נקודה מרכזית נוספת: המאמר מדייק לכתוב "טרדות הפרנסה" ולא "עסק הפרנסה", כיוון שעיסוק בפרנסה עצמו הוא ציווי - "ברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה" - וכלי הכרחי לברכת ה', אך היגיעה הנדרשת היא רק "יגיע כפיים", יגיעת הידיים בלבד, ולא יגיעת המוח והלב. מכאן שאדם יכול וצריך לעסוק בפרנסתו מבלי להכניס בכך את ליבו ומחשבתו. הרעיון מודגם בסיפור על יהודי זקן שעבד בסחיבת בלוקים בבניין, וסירב להתקדם לעבודה משרדית "נוחה" יותר - משום שבעבודת הכפיים יכול היה להגות בפסוקים ובתהלים, ואילו עבודה הדורשת מחשבה הייתה שוללת ממנו את פנאי הנפש. הנקודה המרכזית בשיעור זה נבאר את עומק פשר הפסוק "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה", ונעמוד על ההבדל שבין עצם החיוב לעסוק בפרנסה לבין הסכנה הרוחנית הטמונה בטרדות הפרנסה. עולה מן המאמר שאין בכוחן של טרדות עולם הזה, ואפילו לא של פיתויי אומות העולם, לכבות את אש האהבה הטבעית שבלב כל יהודי לקונו. אולם מוטלת על האדם האחריות לצמצם את יגיעתו בענייני פרנסה ל"יגיע כפיים" בלבד, ולא להניח למחשבתו וללבו להישטף בדאגות החומר, כדי שהעסק יישאר כלי גרידא לברכת ה' ולא יהפוך חלילה למקור השוטף ומטביע. עיקרי הדברים ביאור פשוט: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" - שום כח בעולם, אפילו לא הון רב, אינו יכול לבטל את אהבת בני ישראל לה'. דיוק בלשון הכתוב: המילה "רבים" מרמזת שקיימים "מים" שביכולתם לכבות אהבה, ומכאן מתבארים "מים רבים" כטרדות הפרנסה השוטפות את דעת האדם כשטף נהר. פירוש רש"י מבאר "מים רבים" כפיתויי ואיומי אומות העולם, שאינם יכולים להעביר יהודי על אמונתו. דיוק בלשון המאמר "טרדות הפרנסה" ולא "עסק הפרנסה": עיסוק בפרנסה עצמו נדרש ומבורך, ובלבד שהיגיעה תישאר רק "יגיע כפיים" ולא יגיעת הלב והמוח. משל מחיי המעשה: סיפור הפועל שביקש לחזור דווקא לעבודת הכפיים, כדי לשמור על פנאי מחשבתו לדברי תורה ותפילה תוך כדי עבודתו.