חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״אהבה ושמחה באלוקות״ #12 - הרב יוסף יצחק הבלין

חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״אהבה ושמחה באלוקות״ #12 - הרב יוסף יצחק הבלין תקציר — בחינת יעקב ובחינת ישראל: 'כובד ראש' כשער לגילוי אור הנשמה בתפילה בשיעור זה נעיין בהבחנה שבין בחינת ישראל לבחינת יעקב בעבודת התפילה, וכן בפירוש הפנימי של מאמר חז"ל 'אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש'. נבחן כמה פרטים ודקויות באופן עבודת ה' זו, וכיצד ההכנעה והשפלות הן הכלי לגילוי אור הנשמה. הנקודה המרכזית יסוד השיעור הוא ההבחנה שבין שתי מדרגות בעבודה: בחינת ישראל — מצב שבו האור האלוקי מאיר באדם בגילוי ובלא הסתר, על שם 'כי שרית עם אלוקים', שהוא למעלה משם אלוקים המורה על הדין, הצמצום וההסתר; ובחינת יעקב — מצב שבו האלוקות בהעלם, והאדם נדרש להתייגע ולעורר בעצמו את השמחה, והיא מדרגת ה'עבד'. על יסוד זה מתבאר הפירוש הפנימי ב'כובד ראש' שקודם התפילה: 'ראש' רומז לנשמה הקדושה (ישראל — לי ראש), ו'כובד' רומז לכך שהעוונות 'עברו ראשי' ומכסים על הנשמה שלא תאיר בגילוי, ומתוך ההתבוננות בכך בא האדם לידי הכנעה ושפלות המשמשות כלי לאור. חידושו של אדמו"ר הזקן הוא שכובד ראש נצרך בעיקר לבחינת המוח והשכל, ולא כדי לבטל את טמטום הלב, שכן בתפילת הבוקר — בחינת חסד ('וישכם אברהם בבוקר') — אין טמטום הלב מלכתחילה מצד סדר העבודה הקבוע. עיקרי השיעור משל האור והכלי: פתיחת השיעור במשל מן הטבע — קרן האור כשלעצמה 'קרה', והחום מתעורר דווקא בהתנגשות האור עם החומר; וכל שהדבר תחתון ו'שיריים' יותר, כך הוא כלי מקבל יותר לאור. והנמשל: השפלות והביטול הם הכלי לקבלת הגילוי. בחינת ישראל בתפילה ובתורה: כאשר האדם מעורר את אהבתו לה' בשעת התפילה, ומתוך כך לומד תורה מיד לאחריה בעוד חמימות האהבה בוערת בליבו — זו בחינת ישראל, ומגיע לידי שמחה בדבקות (סיכום פרק שישי). בחינת יעקב וה'עבד': כשנופל האדם מן האהבה במשך היום ומתייגע בעצמו לשמוח בעבודת ה' — זו בחינת יעקב, הנקראת 'עבדי יעקב'. בהגהות הצמח צדק (עמ' 73) מבואר שאף בבחינת 'עבד' יכול האדם למצוא בכל מקום את היכולת לשמוח בעבודתו. שלוש העצות לתפילה: הרבי מביא מן המאמר שלושה דברים הנצרכים כדי להתפלל — מקווה, [והשני מטושטש בתמליל], ולימוד המוסר והחסידות. חידוש אדמו"ר הזקן ב'כובד ראש': כובד ראש שקודם התפילה עניינו עבודת המוח — ההתבוננות בשפלות שגרמו העוונות ('עוונותי עברו ראשי') — ולא ביטול טמטום הלב, שכן בבוקר, מצד גילוי אור החסד, אין טמטום הלב מלכתחילה (עמ' 76). אמנם באדם המגושם והשקוע בתאוות, ובפרט אם נכשל בעוונות, עדיין נדרשת עבודה לעורר גם את הלב.