חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״אהבה ושמחה באלוקות״ #4 - הרב יוסף יצחק הבלין

חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״אהבה ושמחה באלוקות״ #4 - הרב יוסף יצחק הבלין תקציר: מזיו השמש לביטול היש — ההתבוננות באחדות ה' כשורש אהבת ה' השיעור ממשיך בביאור המאמר (עמ' מ), ומבאר את היסוד שקדם לו: אהבת ה' אמיתית היא אהבה של דביקות גמורה, שבה אין בלב מקום לשום דבר זולתו יתברך, ואליה אי־אפשר להגיע אלא מתוך ההכרה ש"אין עוד מלבדו" — שאין בעולם מציאות אמיתית זולת מציאות הבורא. הנשמה, שהיא חלק אלוקה ממעל ממש, אהבתה הטבעית היא דביקות שורשית עד כדי מסירות נפש, אלא שהגוף הגשמי ונפש הבהמית מעלימים ומסתירים אותה, ולכן נדרשת עבודת ההתבוננות לעוררה. עיקר השיעור מוקדש לביאור אחדות זו דרך משל זיו השמש: כשם שאין לזיו מציאות עצמאית מלבד השמש, כך העולם כולו אינו אלא אור והארה מאיתו יתברך, ואין לו קיום עצמאי כלל. הנקודה המרכזית כדי להגיע לאהבת ה' אמיתית ולמסירות נפש, על האדם להטמיע בהתבוננות ארוכה וחוזרת את יסוד האחדות: שהעולם כולו אינו מציאות נפרדת ("יש") אלא כזיו הנמשך מן השמש, שכל קיומו תלוי ונברא תמיד ממקורו. אברהם אבינו הכריז "א־ל עולם" — לא שהעולם עצמו אלוקות, אלא שה' הוא כל האלוקה של העולם, ואף לאחר הבריאה אין העולם דבר נפרד בפני עצמו. משנקבעת אמת זו במוח, היא פועלת על הלב עד שאין בו חפץ אלא בו יתברך, וזהו "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך". עיקרי השיעור אהבה אמיתית כדביקות גמורה — כשאדם דבק לגמרי, רצונו כרצון הנאהב, ואין בלבו מקום לזולתו; לפיכך אהבת ה' האמיתית מותנית בהכרה שאין מציאות אחרת שאפשר לחפוץ בה. הנשמה חלק אלוקה ממעל ממש — אהבתה הטבעית היא דביקות עד כלות, ושורש מסירות הנפש, אלא שהגוף ונפש הבהמית מעלימים ומסתירים אותה; עבודת ההתבוננות באה לעוררה מ"שינתה". הצורך בחזרה ובקביעות — יסוד האחדות "חייב לחדור אל המוח"; לכן שונים את המאמר שוב ושוב, עד שהדבר מונח ומושרש היטב ומחזיר את האדם ל"קדמותו" כחלק אלוקה. משל זיו השמש — הבריאה אינה "יש מיש" (כאומן העושה כלי מכסף קיים), אלא כזיו המתפשט מן השמש שאין לו מציאות בפני עצמו; בהסתלק השמש אין זיו כלל, וכן העולם תלוי בהמשכת החיות בכל רגע (ע"פ שער היחוד והאמונה). דבר ה' ודקות שבאור — "בדבר ה' שמים נעשו" הוא הכוח והחיות המלובש בכל נברא (הבעש"ט); ואף חיות אלוקית זו אינה אלא אור וזיו מעצמותו, לא העצמות עצמה. בדקות יתרה: בשונה מזיו השמש הנמשך בדרך ממילא ובעל כורחה, האור האלוקי נמשך רק ברצונו יתברך, ולכן הוא מציאות מחודשת ואינו קדמון כקדמותו יתברך.