מאמרים יסודיים - ״וישלח יהושוע״ #5 לקוטי תורה פ׳ שלח - הרב יוסף יצחק הבלין

מאמרים יסודיים - ״וישלח יהושוע״ #5 לקוטי תורה פ׳ שלח - הרב יוסף יצחק הבלין צרור החיים — לבושי התורה והמצוות ובחינת ה"ריח" תקציר בשיעור זה נעמיק בביאור הנפלא שבמאמר על מהותם של "צרור החיים" ועניין ה"ריח", ונבחן כמה פרטים ודקויות באופן עבודת ה' זו. הנפש, מאחר שהיא בגדר נברא בעל הוויה והפסד, אינה יכולה להתאחד מצד עצמה עם הבורא יתברך הקיים בקיום נצחי; ולפיכך זקוקה היא ללבושים הנעשים מן התורה והמצוות, שהם לבדם בחינת "עצם" הנמשכת בעולם, ובאמצעותם ניתן לה להיכלל באור אין סוף וליהנות מזיו השכינה. הנקודה המרכזית שורש החילוק שבין הנשמה ובין התורה ומצוות הוא, שהנשמה אף שמושרשת היא בקדושה — לאחר ירידתה למטה נעשית "יש" ומציאות בפני עצמה, כמשל הבן שאף שנמשך מעצם האב, משנולד הרי הוא מציאות נפרדת. מה שאין כן התורה והמצוות, שאף לאחר התלבשותן בדברים גשמיים נשארות חכמתו ורצונו יתברך ממש כפי שהן מושרשות בו בעצמותו. ומפני שזהו הדבר היחיד בעולם הנמשך מבחינת ה"עצם", דווקא על ידיו נכללת הנשמה ב"שם אחד" ומוקפת בו מראשה ועד רגלה, וזהו לשון "צרורה בצרור החיים" — לשון קשירה והקפה ולא לשון דביקה, על דרך הכסף הנקשר בצרור ונשמר מכל צדדיו. עיקרי השיעור צורך הלבושים — הנשמה כשלעצמה רחוקה היא מאחדות הבורא, שכן היא נברא ובעל שינוי והוא יתברך נצחי ובלתי משתנה; ולכן אין בכוחה להיכלל בהשם כי אם על ידי לבושי התורה והמצוות, שבהם דווקא מאיר גילוי כוחו יתברך. מעלת התורה והמצוות על הנשמה — משל הבן הנעשה מציאות נפרדת לאחר לידתו, לעומת התורה והמצוות שאף בירידתן לגשמיות נשארות רצון וחכמה דלעילא ממש; ומשום כך הן בחינת "עצם", והדבר היחיד שאחדות אמיתית נמצאת בו כאן למטה. ביאור "צרור החיים" — לשון "צרורה" מורה על קשירה והקפה כמשל הכסף הצרור (ה"קניפל") הנשמר מכל צדדיו, ולא על דביקה גרידא; הלבושים מקיפים את הנשמה לגמרי עד שנעשית קשורה ונתפסת באור האלוקי מכל צד ופינה ואינה נפרדת ממנו לעולם. עניין ה"ריח" — הגילוי הנמשך על ידי קיום המצוות מקורו בדרגה נעלית כל כך באור אין סוף, שאי אפשר להמשיך ממנה את מהות ועצם האור אלא הארה והתפשטות בלבד; וזו נמשלה ל"ריח", שאינו עצם הדבר אלא הארה ממנו, וכמאמר הגמרא (פסחים) ש"ריח אין בו מעילה" — לפי שאין נחסר כלום מן הדבר עצמו. הקשר למשיח וליריחו — על מלך המשיח נאמר "והריחו ביראת השם" (ישעיה י"א), שיבחין בריחו בין טוב לרע; וכן מובא מעשה ה"ינוקא" בזוהר. דרך זו קושרת את עניין ה"ריח" אל פרשת השבוע — שליחת מרגלי יהושע ליריחו דווקא (מלשון "ריח").