מאמרים יסודיים - ״וישלח יהושוע״ #8 לקוטי תורה פ׳ שלח - הרב יוסף יצחק הבלין

מאמרים יסודיים - ״וישלח יהושוע״ #8 לקוטי תורה פ׳ שלח - הרב יוסף יצחק הבלין לבושי הנשמה ומעלת הימים — מחשבה רעה כעבודה זרה, וההוראה לחשבון הנפש בשיעור זה נעמיק בעניין לבושי הנשמה הנארגים ממחשבה דיבור ומעשה, ובחומרת המחשבה הרעה המלבשת את הנשמה בלבושין דסטרא אחרא ומונעת ממנה להיכלל באחדותו יתברך. נבחן את ההשוואה הנועזת שבין מחשבה רעה לעבודה זרה, ואת ההוראה למעשה העולה מכך — עבודת חשבון הנפש ומילוי כל יום ויום בלבושיו. תקציר המאמר ממשיך בעניין הלבושים שהנשמה קונה על ידי קיום התורה והמצוות, ועובר לדון בצד שכנגד — בלבושים הטמאים שאדם מלביש על נשמתו על ידי מחשבה רעה. בהשקפה ראשונה נוטים הפתאים לזלזל במחשבה, שכן "מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה", ומאחר שאינה באה לידי דיבור ומעשה אין בה לכאורה חומרא יתירה. על כך משיב בעל המאמר שעצם המחשבה הרעה — אף ללא מעשה — היא לבוש טמא המקיף את הנשמה ומונע ממנה להיכלל באחדות הבורא, ולכן יש להחשיבה כעבודה זרה ממש. ביאור הדבר: עיקר עניין עבודה זרה אינו הכפירה הגמורה בה', אלא עצם תחושת היש והמציאות הנפרדת מקדושתו יתברך; וכך אף המחשבה הרעה גורמת לנשמה להיעשות בחינת "נפרד". מתוך כך מגיע המאמר להוראה המעשית — להיות "ממארי דחושבנא", לערוך חשבון נפש יומי על כל המחשבות, וכן לבאר את הפסוק "ימים יוצרו ולא אחד בהם" על דרך הפנימיות בעניין אדם הראשון, הלבושים שאבדו בחטא, ומעלת "אברהם זקן בא בימים". הנקודה המרכזית יסוד השיעור הוא שאין למחשבה הרעה מעמד טפל ביחס לדיבור ומעשה, אלא היא לבוש בפני עצמו המטמא את הנשמה ומפרידהּ מאחדותו יתברך. עומק הביאור הוא בהגדרת עבודה זרה — שאין עיקרה דווקא בעבודת אלהים אחרים, אלא בעצם ההרגשה של מציאות יש ונפרד מן הקדושה; ומשום כך המחשבה הרעה והעבודה זרה שוות במהותן הפנימית, ששתיהן פוגמות בעניין הביטול וההתכללות באחדות. ומכאן ההכרח בעבודת חשבון הנפש על המחשבות, וההבנה שכל יום מימי חיי האדם הוא לבוש הנדרש לנשמתו, ובחסרון יום אחד נחסר לבוש שלם. עיקרי השיעור חומרת המחשבה הרעה — אף שאין הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה, עצם המחשבה היא לבוש טמא (לבושין דסטרא אחרא) המלביש ומקיף את הנשמה ומונע ממנה להיכלל באחדותו יתברך. הרהורים רעים מול הרהורים בטלים — דיון בנוסחאות ובהבחנה שבין מחשבה שאדם חושב ברצון ובכוונה לבין הרהורים העולים מאליהם מן הלב; אף בהרהורים בטלים יש פגם, ועל כן אין להקל בהם. מחשבה רעה כעבודה זרה — עיקר עבודה זרה אינו הכפירה הגמורה, אלא תחושת היש והמציאות הנפרדת מקדושתו יתברך; לפיכך המחשבה הרעה, הגורמת לנשמה להיות בבחינת "נפרד", שווה במהותה לעבודה זרה. חשבון הנפש וענין הימים — ההוראה להיות "ממארי דחושבנא" ולערוך חשבון נפש יומי; וכפי שהוקדם (בפרק א') שמספר ימי חיי האדם קצובים כמספר הלבושים שעליו להכין לנשמתו, ועל כן אסור שיעבור יום בלא קיום מצווה (כדברי הבעש"ט). ביאור "ימים יוצרו ולא אחד בהם" — על דרך הפנימיות באדם הראשון, שלאחר החטא נשאר כ"גולם" בלי לבוש ("גלמי ראו עיניך"), ושב וקיבל "כתנות עור" בדרגה נמוכה יותר; "ימים" הם בחינת הלבושים, ו"ולא אחד בהם" — שמחמת החטא לא נמשך עניין האחדות וההתכללות. ומכאן למעלת "אברהם זקן בא בימים", שבא בשלמות עם כל ימיו ולבושיו, וחזרה לפתיחת המאמר בעניין שילוח המרגלים ליריחו.