מאמר ״אני לדודי ודודי לי״ תשל"ב #1 - יום ד' פ' שופטים, אור לאדר"ח אלול ה'תשל"ב - הרב יעקב גולדשמיד

מאמר ״אני לדודי ודודי לי״ תשל"ב #1 - יום ד' פ' שופטים, אור לאדר"ח אלול ה'תשל"ב - הרב יעקב גולדשמיד "אני לדודי ודודי לי" – מ"מלך בשדה" לקבלת עול מלכות שמים: מדוע תוקעים בשופר באלול בשיעור זה נצלול לעומק מאמר ״אני לדודי ודודי לי״ תשל״ב, ונבחן כמה פרטים ודקויות באופן עבודת ה' הנדרשת מן האדם בחודש אלול – בין גילוי האהבה של "המלך בשדה" לגילוי היראה שבתקיעת השופר. תקציר השיעור הרבי פותח בשאלה על ראשי התיבות "אני לדודי ודודי לי" - אלול: מדוע נחשבים כל ארבעת ראשי התיבות שייכים לאלול, והרי בהמשך המאמר עצמו מבואר ש"אני לדודי" (עבודת האדם) שייך לאלול, ואילו "ודודי לי" (הגמול מלמעלה) שייך לימים הנוראים ואף ליום הכיפורים? שאלה זו, מציין הרבי, לא עלתה בדעת אף אחד במשך שנים רבות שבהן נלמד המאמר. בהמשך מביא הרבי (ראה הערה 4) שבאלול מתגלה עניין י"ג מידות הרחמים, כמבואר בפרי עץ חיים, וזוהי הדוגמה של "מלך בשדה": כאשר המלך יוצא לשדה, לפני כניסתו לעיר, הוא מקבל את כל הבאים לקראתו בסבר פנים יפות, ללא כל הפמליה וההדר המלכותיים הרגילים. ומכיוון שאין הוא מגלה את הדרת מלכותו, הוא אינו מטיל אימה על הבאים לקראתו, וממילא הגישה אליו תלויה ברצון האדם בלבד. הרבי מדגיש שאדמו"ר הזקן בתניא מביא משל זה לא רק כדי לבאר מדוע ימי אלול הם ימי חול, אלא כדי ללמד יסוד נוסף: שמצד עצם אופן ההתגלות אין בה יראה מוטלת, וכל העבודה תלויה ביוזמת האדם. מכאן עולה שאלה נוספת וחריפה יותר: אם אמנם גילוי י"ג מידות הרחמים באלול הוא מסוג "מלך בשדה" שאינו מטיל יראה, כיצד זה מתיישב עם כך שדווקא בחודש זה נוהגים לתקוע בשופר כדי לעורר את בני ישראל בחרדת התשובה, כדברי הכתוב "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" (עמ' 227)? לביאור הדבר מבאר הרבי את החילוק היסודי שבין אהבה ליראה: האהבה נמשכת מגילוי אור עליון המושך את האדם - כשם שאדם אוהב חברו או דבר מה מפני שמעלותיו ומתיקותו מתגלות אליו, כך העבודה של "אני לדודי" נמשכת מגילוי המושך ומעורר רגש. לעומת זאת, היראה - ובפרט "יראה שבמוח" - באה מהתבוננות האדם במעלת הזולת ובשפלות עצמו כלפיו, עד לידי התבטלות. ובדוגמת יראת מלך בשר ודם: אין אדם ירא מפני מלך אלא אם כן קיבל עליו את מלכותו. מכאן מגיע הרבי לביאור העמוק: עבודת אלול, "אני לדודי", עניינה קבלת עול מלכות שמים. וקבלת מלכות, מעצם טבעה וגדרה, דורשת יראה - שהרי אין משמעות לקבלת מלכות ללא יסוד של יראה ופחד מפני המלך המתקבל. לכן דווקא משום שעיקר עניינו של אלול הוא קבלת עול, מוכרחת בו גם עבודת היראה, ומכאן הצורך בתקיעת השופר. הרבי מוסיף ומחזק יסוד זה ממה שכתוב בתניא (פרק מ"א, הערה 13) שיראה ועבודה "אינון מתקשראן כחדא" - קשורות זו בזו, ואף שאין זו קשירה מעכבת הדדית מוחלטת, מכל מקום שלמות קבלת עול מלכות שמים מחייבת דווקא יראה שבמוח. בסיום הקטע פותח הרבי בביאור פרטני יותר על עצם עניין תקיעת השופר של אלול, ומודיע שבהמשך המאמר יבאר גם כיצד מתיישב הדבר עם עניין "מלך בשדה" גופא. הנקודה המרכזית בשיעור זה נתבאר שגילוי י"ג מידות הרחמים באלול, אף שהוא בבחינת "מלך בשדה" שאינו מטיל אימה מצד עצם אופן ההתגלות, אינו סותר את הצורך בתקיעת השופר לעורר יראה וחרדה. שכן עבודת אלול, "אני לדודי", עניינה קבלת עול מלכות שמים, וקבלת עול מעצם מהותה דורשת יסוד של יראה - שלא כאהבה הנמשכת מגילוי אור מושך בלבד. לפיכך יראת השופר אינה סותרת את חביבות "המלך בשדה" אלא היא-היא המשך והשלמה של עבודת קבלת המלכות הנדרשת דווקא בחודש זה. עיקרי השיעור השאלה הפותחת: מדוע ראשי התיבות "אני לדודי ודודי לי" שייכים כולם לאלול, בעוד ש"ודודי לי" מבואר במאמר עצמו כשייך לימים הנוראים וליום הכיפורים. "מלך בשדה": גילוי י"ג מידות הרחמים באלול (הערה 4) דומה למלך היוצא לשדה ומקבל את הכל בסבר פנים יפות, ללא הדר מלכותי המטיל אימה, כך שהגישה אליו תלויה ברצון האדם בלבד. הקושיה: כיצד מתיישב גילוי לא-מאיים זה עם תקיעת השופר באלול, שנועדה במפורש לעורר חרדה, כדברי הכתוב "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו" (עמ' 227)? החילוק בין אהבה ליראה: אהבה נמשכת מגילוי אור מושך, ואילו יראה (ובפרט יראה שבמוח) נובעת מהתבוננות בשפלות העצמי מול מעלת הזולת, כביראת מלך בשר ודם שתלויה בקבלת מלכותו. היישוב: מאחר שעבודת אלול עניינה קבלת עול מלכות שמים, וקבלת עול מעצם מהותה דורשת יראה (ראה תניא פרק מ"א, הערה 13), מובן הצורך בתקיעת השופר דווקא בחודש זה.