חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״חוט השדרה של עבודת ה׳״ #4 - הרב יוסף יצחק הבלין

חסידות מבוארת - עבודת התפילה - ״חוט השדרה של עבודת ה׳״ #4 - הרב יוסף יצחק הבלין תפילה כחוט השדרה הרוחני – עיון בעניין הכוונה בתפילה ותפקידה כמעמיד את רמ"ח מצוות בשיעור זה נעמיק בהבנת מאמר חז"ל (ברכות כח, ב) ש"שמונה עשרה ברכות כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה", ונבחן מדוע החמירו חז"ל בכוונת התפילה יותר מבכל מצווה אחרת, אף שהתפילה עצמה היא מדרבנן. תקציר השיעור פותח בשאלה יסודית: כיצד ייתכן שהתפילה, שאינה נמנית במניין תרי"ג המצוות, מצריכה כוונה חמורה יותר מקריאת שמע שהיא מן התורה? התשובה מתבססת על משל חוט השדרה שבגוף האדם – הוא עצמו אינו נמנה בין רמ"ח האיברים, אך הוא המעמיד ומקיים את כולם, שכן דרכו נמשכת חיות הנפש מן המוח לכל האיברים. באותו אופן, התפילה היא "חוט השדרה הרוחני" של רמ"ח מצוות: היא אינה מצווה פרטית כשאר המצוות, אלא עניין כללי הממשיך את ה"כוונה" – שהיא נשמת המצוות – לכל קיום המצוות כולן. הנקודה המרכזית עניינה הפנימי של הכוונה במצווה אינו רק הכוונה לצאת ידי חובה, אלא החיות וההתלהבות הנובעות מהשגת התוכן הרוחני שבמצווה – "כמאמר מצוה בלא כוונה כגוף בלא נשמה". חיות זו, המהווה את נשמת המצוות, מתעוררת ונקבעת בלב האדם דווקא בשעת התפילה, אז מתעורר האדם באהבת ה' וברצון להידבק בו יתברך. מכיוון שהתפילה היא המקור לאותה כוונה פנימית הממשיכה לכל רמ"ח מצוות, מובן מדוע הצריכו חז"ל כוונה יתרה דווקא בה – שכן פגם בכוונת התפילה פוגם ב"נשמה" המחיה את כלל קיום המצוות. עיקרי השיעור התפילה, אף שהיא מדרבנן, מצריכה כוונה מוחלטת (עד כדי איסור לקרוא על ראש האילן), בעוד קריאת שמע – שהיא מן התורה – ניתן לקוראה במצבים פחות נוחים לכוונה. חז"ל המשילו את יח הברכות שבתפילה לח"י חוליות השדרה (מקור: ברכות כח, ב; הובא בעמוד שי"ט, טור ימני, בגוף השיעור). חוט השדרה הגשמי אינו נמנה בין רמ"ח האיברים, אך דווקא משום שהוא עניין כללי ולא פרטי – הוא המעמיד ומקיים את כולם, בהמשיכו את חיות הנפש מן המוח. בדומה לכך, "כוונה" במצווה פירושה החיות והדביקות הנובעת מהשגת פנימיות המצווה, והיא כנשמה לגוף המצווה (מעשה המצווה בפועל). התפילה היא המקום שבו מתעוררת אהבת ה' ויראתו בלב האדם, ומשם נמשכת אותה כוונה-חיות לכל רמ"ח מצוות – ולכן היא נחשבת "חוט השדרה" הרוחני המעמיד את כלל המצוות.